אמאלה זה מה שמחכה לי רק שאני עם תאומות? איך שורדים?

בטח..גם אני בלידה ראשונה הרגשתי כך בשלושה חודשים הראשונים..כל התחלה קשה,זה ילד ראשון..הכל חדש,אבל לאט לאט מתרגלים.ברור שזה מסירות 24/7.יכול להיות שההנקה דורשת מימך יותר מידי,מה שקרה לי ולצערי הרב את הבן השני שלי לא הנקתי.כי הרגשתי שאני קורסת..תנסי לבדוק מה גורם לך לקרוס.אל תדאגי.הכל יהיה בסדר לאט לאט..ואם את מרגישה מרוסקת תני לבעל לעשות גם את מטלות הבית ואז לא הכל יפול עליך.בהצלחה!

פיצקית,אני נשארתי בבית ולא נסעתי להורים מבחירה ולכן גם הקושי אצלי יותר גדול,כי זה רק אני והתינוקת. אם יש לך אפשרות תנסי להעזר המון במשפחה קרובה אם זה בבישולים,כביסות וכו'...דבר נוסף תדאגי להתחלק בנטל עם בעלך בכל דבר שיכול להקל עלייך,כי אני לקחתי הכל על עצמי כדי להתחשב בו מבחינת עבודה. דבר אחרון אם את מרגישה שאת נחנקת פשוט תצאי לנשום אפילו מתחת לבניין עם כוס קפה. את לא מבינה כמה זה יעזור לך. כולנו עוברות את זה,לא פשוט בכלל להיות אמא...

כמעט כולן אחרי לידה במצב שלך מותק😄 בטח בלידה ראשונה שלא יודעים לקראת מה הולכים. פשוט לא מדברים על זה מספיק לדעתי. גם אני הייתי ככה סמרטוט. לא קל לעבור ממצב של זוג למצב של זוג עם ילד ולוקח זמן להכנס לשגרה ולהבין מי נגד מי ואיך לנצל את הזמן נכון. דבר ראשון עזרה עזרה עזרה אם אין מהמשפחה וחברים אז בתשלום. בייביסיטר או ניקיון או כביסות מה שאת מעדיפה. זה משנה חיים שמורידים ממך קצת עול או שומרים על התינוקת שעתיים ויש לך קצת זמן חופשי.. דבר שני לדבר עם הבעל על הרגשתך שיבין אותך יעזור והכל דבר שלישי לצאת לצאת לאן שאפשר לא להשאר בבית כל היום ולחטוף דיכאון השמש והאויר בחוץ ממש נותנים כוחות. תהיי חזקה באמת שזה תקופה חולפת. בהצלחה