אין לי נחמה😞😞 שבוע 31 כבר חודש לא ישנה כל הלילה, משתדלת להעסיק את עצמי אך כשנגמרת התעסוקה מתחילה להרגיש את כל המכאובים... הבטן מתקשה, אני מרגישה שאין לעוברית מקום, סובלת מסימפיזיוליזס, היריכיים נרדמות... מצליחה להירדם רק בסביבות 8 בבוקר אחרי שכבר מותשת... מוצאת את עצמי כל לילה בדמעות... הדבר היחיד שעוזר לי להירדם בלילה זה סקס טוב, אבל בן הזוג שלי פשוט לא מסוגל לספק (עובד סופר קשה וסובל נפשית מאוד מהגרושה שלו והנסיונות שלה להרחיק את הילדים שלו ממנו שבסוף פוגעים בילדים), אז סקס יש פחות מבד"כ (לפני שהגרושה ידעה על ההריון היא התייחסה לילדים טוב יותר והניחה לנו בשקט)... אני מתה להצליח לתקן את הימים שלי... לישון בלילה ולהיות ערה בבוקר אבל אין מה שיעסיק אותי (לא עובדת) ויגרום לי להיות פעילה בכח בבוקר. אני מרגישה שנגמר לי הכח מיום ליום ומחכה כבר לילדה שמצדי תמרר לי את החיים אבל העיקר שאהיה עסוקה בה ולא בכאבים, בילדים לא שלי ובן זוג שבור שגונבים ממנו את הילדים שלו- האויר לנשימה שלו... אני מרגישה כזאת בכיינית שלא מתרכזת בטוב שיש לחיים להציע, זה כל כך לא אני... אני כל כך עצובה וכל כך עייפה...