מרגישה לבד כותבת כדי לפרוק, אשמח אבל לעצות מניסיון או סתם שיתופים ממי שמרגעשה כמוני. נשואים שנתיים, תינוקת ראשונה בת חודשיים בבית. בעלי מהמם - תומך, עוזר, מפרגן ומשתדל להיות תמיד כשאני צריכה אותו. אבל... כבר בערך חודש וקצת אני מרגישה שממש קשה לו עם השגרה החדשה שלנו , הוא תשוש נפשית ופיזית (לא נותנת לו לקום בלילה לילדה, בכל זאת הוא עובד...), והוא בקושי מבלה עם הקטנה . הוא מגיע מהעבודה עייף מאוד , דואג לכלב , שואל אם אני צריכה עזרה ,ואם אני לא אז יכול לעבור ערב שלם מבלי שהיא יתייחס לילדה מעבר לחיוך או מבט קטן. כנל בבוקר לפני שהוא הולך לעבודה . אין לי תלונות כלפיו, כי שאני צריכה עזרה הוא עושה הכל, כולל להישאר בבית ולא ללכת לעבודה אם צריך אחרי לילה קשה. אבל מרגיש לי שהוא לא מחובר לילדה בכלל. אני לא מצפה שיהיה לו חיבור כמו שלי יש איתה,בכל זאת אני כל היום איתה, והוא לא... אבל הוא לא מראה את הצורך או הרצון שזה יקרה. לדעתכן זה ישתנה?! אני בחרדות שזה יחמיר וחלילה יוביל לפרידה בינינו...