תמיכה, אהבה וחיבוק אומרים שאין ייאוש בעולם ושמגיעים לשליש השני אז מתחילים להנות מההריון, אני לשליש הזה נכנסתי שהייתי באשפוז השלישי בהריון, סכרת לא מאוזנת בחודשים הראשונים ואז התעלפויות במקלחת אתן יודעות ב״רגיל״, אבל הפעם נשברתי (מנסה להיות חזקה כלפי חוץ) היום בתכנון ללכת לעבודה כרגיל הייתי צריכה לעבור במוקד כי יצא לי פצעון שהתפוצץ והנחו אותי ללכת לקחת אנטיביוטיקה שינתן ע״י רופא נשים, האחות במוקד התעקשה שאני אעבור אולטרסאונד למרות שאין שום קשר ובובו בנאי בסדר (עשיתי סקירה לפני שבועיים), אז בשיא היאוש נכנסתי לאולטרסאונד וגילו שם המטומה ענקית, מכיוון שיש לי בעיה של קרישיות נשלחתי דחוף לבית חולים (פעם מיליון) ושם הבשורה הפכה להיות מרה עוד יותר נמצא דימום פעיל שנקרא לגונה שזה כמו בריכת שחיה שמלא בדם ומזין את עצמו, הבשורה המרה ומפה כנראה לשמירת הריון, עד שסוף סוף חזרתי להתאמן, הסכרת התאזנה, הפסיקו חלקית הבחילות, הרגשתי שהצבע חוזר לי לפנים יש בתוכי פצצת זמן שאין מה לעשות חוץ מלהמתין ולהתפלל לטוב, חיכיתי למתנה הזאת כל כך הרבה שנים, התפללתי עליה כל יום שישי בהדלקת נרות, קיבלתי השנה גם זיווג וגם את המתנה הענקית הזאת. אני עייפה, חשבתי שזה הזמן להתחיל להנות מההריון ולהסתובב עם בטן גאה ולהשוויץ, במקום זה אני נושמת עמוק ומתפללת לסיים את ההריון בידיים מלאות 😔 תודה למי שקראה עד עכשיו...