עצובה ומבולבלת מרגישה שאיבדתי כל שביב של אהבה כלפי בן הזוג שלי. חצי שנה של ריבים על הכל, עברנו יחד לעיר אחרת להתרחק מהגרושה שלו, חיינו בנפרד כמה חודשים עד שמצאנו בית. לא הפסקנו לריב על הכל במשך חצי שנה, מרגישה שאני לא זוכרת למה אהבתי אותו מלכתחילה... הגעתי למצב שהרמתי עליו יד מרוב תסכול ולא פעם אחת, בכי כמו על מוות של קרוב אהוב, האשמתי אותו כבר בהכל וניסיתי להרחיק ממני... דווקא עכשיו אחרי משבר ממש גדול הוא הפסיק להיות אטום ולדבר על פרידה (אחרי שכל הזמן נלחם להישאר יחד, הבטיח הבטחות ולא קיים). אני יודעת שתמיד עדיף לנסות לתקן לפני ששוברים את הכלים אבל אני לא מרגישה אהבה ומוצפת רגשות אשם במיוחד על ההרמות ידיים, זה כל כך לא אני... אין לי את מי להאשים, לא יודעת מה לעשות...