היפרדות שלייה- מפחדת אוף, אני לא יכולה עוד עם המתח הזה... בשבוע שעבר היה לי דימום וגילו אצלי היפרדות חלקית. בינתיים הורו לא להתאמץ יותר מידי. בהתחלה הייתי יחסית רגועה, וגם כל כך שמחתי שזו לא היתה הפלה כמו שחשבתי, אז לא התעסקתי בזה הרבה. אבל עכשיו קצת כואבת לי הבטן ויש לי קצת דם... אמרו לי לא להבהל מכל טיפה של דם, צריך לבוא להיבדק רק אם יש כמות רצינית. אני לא יודעת מה לעשות- לא רוצה להיות פרנואידית מצד אחד, אבל מצד שני אומרים שעדיף להזהר מאשר להצטער. בבקשה תרגיעו אותי....😞
הריון ולידההריון ולידה
💬9 תגובות

תגובות (9)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי25 ביוני 2018 בשעה 04:43
לי יש היפרדות שלייה וההנחייה הייתה לבוא לבדוק כל דימום רציני או קטן. אני יודעת כמה זה מפחיד, מטריד ומתסכל כל פעם לגלות דם:/ מחזקת אותך ומקווה שזה לא ימשיך🤗, שתדעי שהמנוחה סופר חשובה ומאז שאני מקפידה זה ממש עזר. באיזה שבוע את?
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי25 ביוני 2018 בשעה 04:53
16. אין לי אפשרות להקפיד על מנוחה מוחלטת, אני בסטאז' (אבל עושה עושה בדיקות שמיעה ככה שרוב היום אני מבלה בישיבה). אמרו לך להוציא שמירת הריון?
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי25 ביוני 2018 בשעה 04:54
באמת זה קשה קצת תשתדלי צהיות המנוחה ולא להתאמץ כי כל התאמצות יתר על המידה יכולה להחמיר במצב הזה תשתי ותנוחי ועדיף להיבדק כל פעם שיש ספק את נושאת ברחמך עובר שצריכה לדאוג לו ולשמור עליו מחובתך ללכת ותבדוק כל מה שאת כאמא מרגישה לא נכון או לא צריך להיות...מחזיקה לך אצבעות ושיהיה לך לידה קלה בקלות ובידיים מלאות😘
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי25 ביוני 2018 בשעה 04:55
לי הרופא אמר שטבעי שיצא עוד קצת דם מהקרע שכבר נוצר בשילייה בשבוע שעבר, העניין הוא שלא יווצרו קרעים חדשים. אז אם זה ממש קצת דם זה כנראה עוד שאריות ולא קרע חדש...

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

לא ככה דמיינתי את החודש האחרון של ההריון... (פוסט פריקה) מזה כשבועיים (כשהייתי בשבוע 33 בערך) אני מתגרדת המון באיזור הידיים, כפות רגליים, צוואר ובטן ללא ממצאי פריחה למניהם... אחרי כמה ימים פניתי לרופא משפחה שרצה לשלול בעיה בתפקודי הכבד מפני שיש גירודים בלי פריחה. אחרי יום קיבלתי את התוצאות תפקודי הכבד היו מעט גבוהים אבל בנורמה לאישה בהריון. ישר הלכתי עם זה לרופא הנשים שלי להבין מה לעשות.. הוא הפנה אותי לעשות בדיקה לשלול מלחי מרה במיון יולדות בבית החולים מפני שהבדיקה לא מבוצעת דרך הכללית. פניתי למיון, אמרו לי לחזור הביתה כי צריך צום.. למחרת חזרתי ואמרתי שבאתי לעשות בדיקת דם למלחי מרה. ישר הסבירו לי שברגע שמגיעים למיון עוברים את כל התהליך לפי הפרוטוקול ולא רק בדיקת דם.. אז חוברתי למוניטור, לקחו לי בדיקות דם כלליות + בדיקת מלחי המרה ואמרו לי להמתין לתוצאות. אחרי שעתיים הרופא קורא לי ואומר לי שהמלחי מרה תקינים (חיוך עלה על פניי) ולפני שישחרר אותי ויתן לי טיפול בהתאם לאלרגיה בגלל הגירודים שאכנס לעשות הערכת משקל. הייתי בשבוע 34+4. אמרתי לו שעשיתי הערכת משקל לפני שבועיים וקצת והוא אמר אני מבין אבל זה הנהלים פה.. לא יכול לשחרר אותך בלי אולטרסאונד. נכנסתי לעשות אולטרסאונד בסבבה, יאללה אני רואה שוב את הקטנצ'יק שלי.. ומאז הכל השתנה. הטכנאית מסתכלת שוב ושוב.. ושואלת אם נכנסתי בגלל הכליה.. שאלתי אותה מה? נראה לי שאת מתבלבלת... יוצאת מהחדר, חוזרת ומסבירה לי שהיא מכניסה לחדר רופא בכיר שיסתכל. בעלי ואני מסתכלים אחד על השניה ולא כלכך מבינים מה קורה.. הרופא נכנס, מסתכל באולטרסאונד, מעביר מימין לשמאל, משמאל לימין וחוזר ואומר לטכנאית '' הנה רואה פה.. ותראי פה.. רואה? זה הכליה השמאלית.. וזה האורטר... גם.. רואה? '' אני מתערבת ואומרת שאני לא מבינה מה קורה.. ואז הרופא שואל אותי אם עד עכשיו לא ידענו על בעיית הכליה. אמרתי לא שלא... שעד עכשיו הכל היה תקין, הדיירים וץ, הסקירות, החלבון, השקיפות. הערכת משקל שהיתה לפני 3 שבועות. . הכלללל! הוא מסביר לי שיש לעובר שלנו הרחבה ניכרת בכליה השמאלית והרחבה ניכרת גם כן באורטר (בשופכן). שמה שצריך לעשות זה לפנות בדחיפות לעוץ גנטי, לעשות מי שפיר, להתייעץ עם אורולוג ולקבל החלטות. אני לא מבינה ושואלת אותו החלטות? מי שפיר? בשלב כזה? ואז הוא אומר אם חלילה יצא לכם תוצאות לא טובות מבחינה כרומוזלית בבדקה אתם עדיין מביאים את הילד? התחלתי לבכות... רצו לי בראש הסרטים הגרועים ביותר,.. בעלי מחזיק לי את היד ולא מבין גם מה קורה... איך? איך בבדיקת דם אחת מסכנה הכל מתהפך? מהר התחלנו עם הטלפונים, הקשרים, הרופאים... במשך שבוע רצים מרופא לרופא לקבל תמונה יותר ברורה, להבין מה קורה.. כבר שבוע שאנחנו בסערת רגשות ולא מבינים מה השתבש בדרך אבל אנחנו תומכים אחד בשניה והילד הזה... היצור הקטן הזה שעוד לא פגשנו נתן לנו כלכך הרבה כוחות לא לוותר.. היום אני בשבוע 35+4 במעקב בסיכון אחת לשבוע עד הלידה כדי לבדוק שחלילה הכליה התקינה לא מתחילה לאותת על בעיות. הנפרולוג בקשר איתנו בקשר לבדיקות, לממצאים, לתוצאות... עשינו בשביל השקט הנפשי אתמול גם דיקור מי שפיר עם תוספת לבדיקות המהירות (בדיקת הפיש שבודקת את 4 הכרומוזומים הגדולים) מרימים אחד את השניה ומנסים לראות את הטוב... אנחנו לא מוותרים ולא מרימים ידיים, הילד הזה שעוד לא פגשנו הוא חלק מאיתנו ונעשה הכל! הכל כדי שנדע בצורה הטובה ביותר לדאוג ולטפל בו ברגע שיוולד... יודעת שזה ארוך אבל בשבוע אחד הכל התהפך לי ו הייתי חייבת לפרוק!
הריון ולידההריון ולידה
💬40 תגובות👍6 לייקים