סוף סוף אז גם אני אחריי הלידה ברוך השם..רציתי לספר לכן את הסיפור שלי קצת ארוך אבל מעניין.. אז הייתי חופרת פה המון על איך לזרז לידה , וכמה נימאס לי להיות בהריון וכו'...חיזקתן אותי כל פעם שפניתי אליכן מקסימית שכמותכן ❤..ואני פונה אליכן בנות שבהריון ❗אל תנסו שום דבר כדי לזרז את הלידה כי כלום בפועל לא עובדדד!לא רפלקסולוגיה,לא דיקור,לא סקס,לא מדרגות,לא ים,לא חול ולא פטמות...❗הגעתי לשבוע 41 והלכתי לביקור רגיל בבית חולים דופק וכו" , פתאום רופא אומר לי חמודה את מתאשפזת יש לך מיעוט מי שפיר😢 באותו רגע עוד לא חשבתי בכלללל מה אני הולכת לעבור.. ביום הראשון של האישפוז אומרים לי שחייבים לזרז את הלידה , מכניסים כדור ראשון לנרתיק (מי שלא מכירה זה נקרא PG ) אומרים לי עד 3 כדורים מותר , אמרתי אוק'..מקבלת צירים אחרי כמה שעות צועקת לאלוהים שיעזור לי , אחרי 8 שעות של סבל רופא בא לבדוק אותי אין פתיחה ואין מחיקה ומחליטים להכניס עוד אחת ככה זה היה 4 פעמים ולא 3 כמו שהיה אמור להיות!!קיבלתי צירים במהלך 4 ימים ללא פתיחה !!!כולי בוכה ביקשתי שיעזבו אותי כבר כי לא יכולתי יותר וכי הכדור הזה עושה לי רק צירים ולא מקדם אותי..."ריחמו עליי" הכניסו לי באותו יום בלון"השטן" ככה קראתי לו, אף אחד לא דאג להגיד לי איזה סבל אני הולכת לסבול....עזבו שכניסה שלו בלתי נסבלת פשוט הזעתי מכל מקום האפשרי , הם אומרים את תרגישי רק לחץ.... לאאאאאא זה לא רק פאקינג לחץ זה צירים של שעתיים בלתי נסבלים ללא הפסקה של דקה אפילו , זה שעתיים שבא לך להתאבד , מזל שבעלי היה לצידי כל הדרך הזאת לקח אותי למקלחת חמה , שם לי מים חמים כדי להרגיע את הכאב , האמת שכן עזר להפחית את התדירות של הצירים .....השעה כבר 1 בלילה הבלון הוכנס בשעה 5 בערב ..8 שעות של סבל , מנסה לישון כל 2 דקות צירים מטורפים ..בודקים אותי עדיין אין פתיחה ..מכניסים עירוי של אקמול כדי להפחית את הכאב , עזר לשעה הצלחתי לישון .בשעה 6 בבוקר בודקים אותי בשעה טובה יש פתיחה של 3 כולי מדממת למוות .יורדים לחדר לידה שמים לי עירוי של פיטוצין ואפידורל, אומרת לעצמי איזה קסם זה אפידורל לא מרגישה כלוווםםם!באים רופאים לבדיקה שעה 16:00 אני בפתיחה מלאה , אך העובר ננצא בספינה +2 , המשכתי לישון .פתאום בשעה 20:00 התחלתי להרגיש כאבים עזיייםםםם בבטן התחתונה ובגב , אפידורל הפסיק לעבור , הרגשתי כל ציר וציר ,כל לחץ הבלתי נסבל בטוסיק...התחלתי לצעוק לאלוהים שאנני יכולה יותר , עולה לי החום 39 כולם מתחילים לרוץ סביבי שמים לי תרופה בעירוי, מרגישה לחצים מטורפיםםםםם בטוסיק אין מי שיכולה לילד אותי כי יש עומס במחלקה , בא מרדים מזריק לי עוד מנה של אפידורל וזה פשוט לא עובדדדדדדד , אני בוכה את החיים שלי מכאבים . באה מילדת אחרת אומרת לי " שעה 21:00 התינוק בחוץ ולא מעניין אותי כמה כואב לך"...מתחילה ללחוץ אזלו כבר כוחותיי , היא מאיימת עליי שתחתוך אותי , בעלי עומד מעליי עם דמעות בעיניים ומבקש שאנשום יותר חזק ואתן את כל כולי , אני לוחצת מרגישה כבר התקדמות בא רופא אחר מתחיל ללחוץ על הבטן כל כך חזק שלא יכולתי לנשום יותר עברו כבר 30 דק מאז הלחיצות , הרופאה אומרת לי שהם רוצים להוציא אותו עם ואקום ..אבל עד לואקום , החלטתי שאני לוחצת עד שאתפוצץ העיקר שהתינוק שלי יהיה בחוץ....ממשיכה ללחוץ עד שאני מרגישה שאני מתעלפת שעה 20:47 תינוק בחוץץץץץץ ,התפרצנו בבכי כולנו ..."את לביא שלי , אני גאה בך ,איזה חזקה את " אמר בעלי, ואני מסתכלת על הבוטן הקטן הזה ששוכב עליי ואומרת לעצמי "תודה אלוהים שנתת לי כוח , כל הסבל ה