פוסט פריקה ובכי הבן שלי נולד לפני 17 ימים בשבוע 31 והוא כל כך פיצפון. היום הוא 1.640🪬🪬🪬 היום קלטתי עד כמה שהוא קטן ונשברתי לגמרי, אני מחזיקה אותו ועושה לו סקין טו סקין בפגיה כל יום אבל אני מפחדת להזיז אותו, הוא נראה כל כך שברירי! כל שינוי של תנוחה שאני רוצה לעשות לו אני קוראת לאחות שתזיז אותו כי אני כל כך מפחדת. הוא מחובר לכל מיני מוניטורים ויש לו זונדה וזה הורג אותי שהוא שם ואני בבית לבד. האבא שלו נטש על ההתחלה ורק אני לבד בסיפור הזה ואני קורסת לגמרי אני גם מטפלת באמא שלי גם רצה לבית החולים באוטובוסים ואני עם ניתוח קיסרי שהזדהם ולא נסגר ואני בכאבים מטורפים ועל אנטיביוטיקות ולפני יומיים התעלפתי בפגיה היום אני ממש מרגישה את הקושי הזה אני כל כך מתפללת לכוחות ולהחלמה שלי ושלו ולא מוצאת כוחות והניתוח לא מחלים כי אני לא מצליחה לנוח בכלל ואני מותשת ברמות ואני כל הזמן מאשימה את עצמי בזה שהוא פג אני לא בדיכאון חלילה, אני יודעת טוב מאוד מה זה דיכאון ואני לא שם אבל אני מותשת לחלוטין מהריצות ומהלבד וזה שאין כסף אז הכל זה באוטובוסים ובקשיים כי כסף קונה נוחות עייפתי