קצת לחוצה אתמול קרה לי משהו בפעם הראשונה... עמדתי בתור בבית המרקחת ופתאום הרגשתי שיש בתוכי לבה.. התחלתי להזיע זיעה קרה והרגליים לא החזיקו אותי.. תחושת עילפון כזאת וממש ראיתי מטושטש. מהר התיישבתי כדי לא ליפול כעבור כמה דקות זה עבר.. הלכתי הביתה ואכלתי ושתיתי מתוק וחזרתי לעבודה.. ולאחר 40 דקות בערך זה קרה לי שוב. היום בבוקר עשיתי בדיקת דם של החלבון עוברי והוספתי בדיקות כלליות כדי לראות אולי זה מחוסר של משהו.. בלחץ היסטרי.. כי הטשטוש בעיניים הולך ובא עדיין.. אני שבוע 17+3 מישהי נתקלה בתסמינים האלו???

עצבים כל היום כל היום מריבות ועצבים עם בעלי ואני כל היום לא מפסיקה לבכות, כבר כואב לי הראש ולא קשה לי לפתוח את העיניים מרוב שבכיתי ויש לי כאבי מחזור אני שבוע 37+4 אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, למרות כל זה בעלי הכי דואג לי ושומר ואוהב אותי, אוףףףף קשה קשה קשה סוף ההריון, לא יודעת אני במיטה

יום עמוס שבוע 6. כל היום על הרגליים בנקיונות וסידורים. בעבודה (עבודה יחסית פיזית) עוד לא יודעים ולכן אני לא יכולה לבקש לנוח. אבל אני גמורה מעייפות ויש לי קצת לחצים בבטן (לא כאבים). רעיונות איך להקל קצת? ובכללי מה עושים כשאף אחד לא יודע עדיין?

צריכה עידוד קל.. הבן שלי המתוק בן 5 וחצי חודשים. מאז שהוא נולד אני מניקה ומשלבת בקבוק 1.. אחרי חודשיים הוא הלך יומיים בשבוע לאמא שלי בגלל שאני סטודנטית והייתי צריכה לחזור ללימודים והתחלתי שאיבות עם שילוב תמל שהרגו אותי והוציאו לי את הנשמה וגם עם הזמן הפחיתו את החלב.. הקטן בגיל 4 חודשים התחיל לסרב לינוק כך שעברתי לשאיבות בלבד ולבקבוקים ו2 שאיבות שהייתי עושה היו מייצרות ארוחה אחת!! לצערי החזקתי מעמד עד היום עם השאיבות אך לצערי החלטתי שאני לא מוכנה להישבר נפשית כבר ולהיות סביב זה כל היום. אשמח לעידוד.. מרגישה עם זה לא בסדר.. כל כך רציתי להניק אותו עד גיל שנה ולצערי המצב הנפשי שלי כבר לא מאפשר לי..

לא נרדמת שבוע 35 לא נרדמת בלילה , פשוט סיוט כי אז ההורמונים באים ומתחילות מחשבות, מה עושים??😝

כמה זמן לפני ביוץ מופיע אצלכם הפרשות ביוץ ממש יצא לי הרבה על התחתןנית אבל המקל אומר שאין ביוץ?