פוסט פריקה: בגלל שהאחים של בעלי כאלה זבלות ומרוכזים בחיים של עצמם, בעלי לקח על עצמו את האחריות לדאוג להורים שלו ועכשיו הם גרים איתנו. אנחנו גרים בדירה קטנה, אני בהריון שני. אמרתי לו שהוא לא שם אותנו במקום הראשון בחיים שלו ושהוא מעדיף את ״המשפחה שלו״ על פני משפחה שהוא יצר אמר שאין מה לעשות כי הוא צריך לדאוג להורים שלו. כל המצב הזה ממש קשה לי, אני עם ילד קטן בבית ובהריון, לא עובדת, בלי פרטיות ובגלל שהם מבוגרים הם גם מצפים שאתנהג כמו הכלה המושלמת ואדאג לצרכים שלהם. מצידם אני לא ממש מרגישה איזושהי אמפתיה כלפי המצב שלי, כל מטלה כמעט נופלת עליי וכשמישהו בא לבקר אותם אף אחד לא מיידע הם ״נוחתים״ עלינו. ממש לא יודעת מה לעשות..