יש פה אמהות שישבו תקופה בבית עם הילדים , ואז חזרו לעבוד ופתאום חטפו שוק של שגרה פתאום , ולחץ כזה כמו חרדה ועייפות נפשית של לסייים עבודה להיות עם הילגים לסדר את הבית ומגיעות מוטשות למיטה ? תקדיבו אני גמורההה
💬10 תגובות

תגובות (10)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי30 באוקטובר 2025 בשעה 19:02
אני לגמרי מבינה אותך, ואת לא לבד בזה! המעבר הזה הוא ממש מאתגר - פתאום יש לך מיליון כובעים על הראש ואת מרגישה שאת לא מספיקה בשום מקום. הגוף והנפש שלך עוברים שוק אמיתי, וזה לגיטימי לגמרי להרגיש ככה. מה שחשוב זה לא לוותר על עצמך בתוך כל הזה - גם 10 דקות של תנועה או נשימות עמוקות יכולות לעשות הבדל אדיר ברמת האנרגיה והחרדה. את לא צריכה להיות סופרוומן. תני לעצמך רשות להיות אנושית, לבקש עזרה, ולהבין שזה תהליך של התאקלמות. אם את רוצה, את מוזמנת להיכנס לפרופיל שלי ולשלוח לי הודעה פרטית - נמצא ביחד דרכים קטנות שיעזרו לך להרגיש יותר חזקה ופחות מותשת. את לא לבד בזה 💪💕
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי30 באוקטובר 2025 בשעה 19:10
ואוו את אפילו לא מתארת לעצמך כמה אני מבינה אותך.הריון ראשון עברתי הפלה ואז גם היה הריון כימי ואז נכנסתי להריון עם הבת שלי,ואז הבטחנו לעצמנו שאנחנו נעשה הכל כדי שזה יצליח,אז עבדתי בקופה בסופר הרבה עומס פיזי ונפשי אז אמרנו טוב אני אעזוב אחכה כמה שבועות עד השבועות הקצת יותר מתקדמים כדע לוודא שהכל בסדר ואז אצא לעבוד,מפה לשם הבטן יצאה לי בשבוע 15 וברגע שזימנו אותי לראיון כבר היה אי אפשר להסתיר אז כל ראיון נגמר ב"מצטערים אבל לא התקבלת בלה בלה בלה".ואז עוד ישבתי שנה וחצי עם הקטנה בבית,השבוע התחלתי עבודה וזה פשוט כלכךךךך מתיששששש.ברוך השם שעדיין אין גשמים וסבתא שלה יכולה לבוא לעשות איתה טיול אחרת בכלל כנראה הייתי יושבת בדיכאון בוכה את החיים.אני יוצאת מהמשמרת ב15:00 מגיע באיזה רבע ל4 במקרה הטוב,מתחילה לסדר ולנקות ולהתקלח אם מספיקה,היא חוזרת מהטיול ב5 שמה אותה לשנצ ממשיכה לסדר,להכין אוכל,היא מתעוררת אני איתה,ובזמן שהיא אוכלת ארוחת ערב אני בריצות בבית כדי להכין את הכל ליום אחרי כי אבא שלה שומר עליה בזמן שאני בעבודה ואני שומרת עליה בזמן שהוא בעבודה(משמרות הפוכות).ויש ימים שאני פשוט נטרקת אחרי שהילדה נרדמת,אני אפילו לא מצליחה להבין איך אני נרדמת,פשוט בום,קמה בבוקר.גם כשניסיתי לחכות לבן זוגי שיחזור מהעבודה בלילה כדי להיות איתו קצת העיניים פשוט נעצמות לי לא משנה כמה אני מנסה שלא.ומבחינה פיזית בכלל,הגוף שלי כבר שכח מה זה לעבוד וללכת ככ הרבה וכו,להיות בבית עם הבטטוש הקטנה שלי לא משתווה בשיט ללעבוד.והגעגוע?בכלל מוות.אני רואה בעבודה אמהות עם תינוקות וילדים גם קצת יותר בוגרים וכל פעם עולות לי דמעות של געגוע,לפעמים לא באלי לשים אותה לשנצ בכוונה נטו כדי להמשיך להיות איתה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי30 באוקטובר 2025 בשעה 20:56
סיפור חיינו מה זאת אומרת חחחח

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

ילדתי לפני שבוע ויום הלידה הייתה רגילה לחלוטין התינוק יצא ואחרי זה הבינו שיש לי קרע דרגה 3 בפי הטבעת ובואגינה לפני שהבינו על הקרע הבן זוג שלי רב איתי בזמן לידה ובסוף הייתי צריכה להתחנן אליו לסליחה שיסלח לי ויהיה איתי ברגעים האלו בסוף הוא היה ואז אמר לי שהוא עייף וחוזר לישון לבית שלו אחרי שהלידה הסתיימה הכניסו אותי לניתוח חירום אחרי חמש שעות בחדר לידה שהמתנתי לניתוח השיקום שלי הוא שנתיים אני בקושי יכולה לזוז אין לי פיטמות כי יש לי בצקות הן לא יוצאות לתינוק והבן זוג שלי לא מפסיק לריב איתי בלי סוף על הכל שאני אמא לא מסורה שלרוב אני מבקשת ממנו עזרה כי אני בעצמי לא יכולה כי אני חלשה אין לי ממנו קצת תמיכה ואני משתגעת הגעתי למצב שאני אומרת לו שאני סיימתי איתו הוא אמר לי שאני לא לוקחת את התינוק כי אני בת 17 הוא אפוטרופוס עליו אז אמרתי לו שהוא אסיר משוחרר אף אחד לא יתן לו לקחת ויש צפי שהוא יכנס שוב פעם לבית סוהר והוא פשוט מעיף אותי עכשיו בלי התינוק אני לא יודעת מה לעשות
💬21 תגובות❤️1 אהבה