שיתוף/התייעצות.. מאז שאני אמא שנתיים וחצי-3 אני מרגישה שקשה לי או סוג של לא מצליחה להסכים לעצמי להיות מינית אני מרגישה שאני כזאת מאמא ולא יכול למקבל את האישה הנשית שבי ולא באמת מחפשת להשקיע במראה החיצוני שלי כי אם כן אעשה את זה זה סוחף אותי לחוסר אחריות ולהרגשה של שחרור יתר על המידה ובמיוחד עם הבעל הרוב זה דיבורים על הילדים והבית והחיים ואנחנו באמת חברים אבל במיניות זה כאילו מרגיש כמו הפקרות כזאת כאילו שזה דבר לא יודעת פגום או משהו, כי לפני כן הייתי מאוד מינית ופעילה אבל כאילו נסגרתי לא יודעת מחוסר ביטחון אם זה הגוף שהשתנה קצת יותר שמנה קצת ציצי פחות עומד ואולי אפילו מחשבות על זה שהפות אולי לא אותו הדבר אפילו פעם בהמון זמן שיש לי חשק זה מסתכם תוך כמה שניות עם עצמי נראה לי שאני מפחדת להרגיש דחייה ממנו. ואני גם לא מטופחת כמו שפעם הייתי אם זה טיפוח הסרת שיער בגדים איפור השקעה תחתונים שהשתנו גם הם 🫣 גם כשאני ובעלי היינו בני זוג לא היינו סופר פתוחים מינית, כל אחד לחוד עם אחרים קודם לכן היינו יותר פתוחים ומשוחררים ועושים שטויות שאחד עם השני אנחנו לא מעיזים לעשות משום מה מתוך כבוד/ מתוך רצון לשמור על המשפחתיות ועושים וויתור במיניות בטוח שזה לא חייב להיות ככה אבל זה מה שיש לנו כרגע האמת שעצם זה שהפכתי לנשואה אני תמיד מסתובבת יותר מוזנחת בחוץ מאשר בבית כי אני לא רוצה שגברים יסתכלו עליי ולא רוצה שיחשבו שאולי אני מנסה חלילה להכשיל ולא רוצה לעמוד בפני פיתוי, בבית אני יכולה להיות ליד בעלי עם בגד יותר סקסי אבל גם מרגיש לי מוזר כי הילדים בבית.. :/ אז רק אם אנחנו לבד בבית אז יש מצב לניצב חח אם אזרתי אומץ ואם הבנתי את הרמז שלו בין לבין הלחץ של היום מי מבינה אותי? 😁 הצעות לשיפור?