ילדתי ב"ה לפני שנה בערך. לידה קשה שלבערך 10 שעות קשות. רוב השעות סבלתי בלי אפידורל. אמא שלי הייתה איתי. בזמן מסויים לא יכלתי יותר וביקשתי אפידורל. אמא שלי אמרה לי לא לקחת כי אני כנראה כבר לקראת הסוף (בבדיקה האחרונה שביצעו לי לפני הייתי בערך פתיחה 5 אבל זה היה בערך 40 דקות עד שעה לפני ביצוע האפידורל בפועל) לא ראיתי את עצמי ממשיכה לסבול בידיעה שזה יכול להמשך עוד שעות. בסוף נשברתי וביקשתי אפידורל (לא ביצעו לי בדיקה לגבי הפתיחה לפני שעשו לי את האפידורל) לא הרגשתי את ההשפעה ממש כי לוקח לזה זמן להתחיל להשפיע. אחרי כמה דקות ילדתי. אמא שלי כמובן אמרה לי שלקחתי את האפידורל לחינם, שהייתי יכולה ללדת בלי אפידורל. הרדשתי הכי מזעזע בעולם, הרגשתי שהלידה הזו הרסה אותי וההרגשה שהרגשתי מאמא שלי (ומחלק מהסובבים אותי) על ההחלטה לקחת אפידורל הייתה טעות חיי שאשלם עבורה בבריאות שלי. הרבה אמרו לי שעשיתי טעות שלקחתי את האפידורל במיוחד שזה היה כבר לקראת הסוף ושטעיתי שלא ביקשתי בדיקה לפני ועכשיו אצפה לכאבי גב כרוניים שיגיעו בעוד זמן בגלל שלקחתי את הזריקה הזו ..... אני חושבת שהרגשתי קצת מרוחקת אפילו מהתינוק בגלל כל העניין הזה...ממש הרגשתי רע גם נפשית וגם פיזית והאשמתי את עצמי על הפזיזות והטיפשות שלי... אחרי הלידה (בערך שבועיים) התחלתי לגרד בכל הגוף (בעיקר ידיים ורגליים) ברמה של פצעים. איבחנו אותי עם סקביאס והתחלתי טיפול אגרסיבי. אמא שלי טענה שזה לא סקביאב (ואני חושבת שזה נכון) וזה הייתה תוצאה של האפידורל שהשפיע עלי... עד עכשיו (שנה אחרי לידה) אני סוחבת את ההרגשה הקשה הזו שלקחתי את האפידורל ולא עשיתי את זה "כמו שצריך".....עד עכשיו אני פשוט אוכלת את הלב שביצעתי את הזריקה ועכשיו אני עתידה לסבול כאבים כרוניים בגב.... תודה לאל שעד עכשיו לא הרגשתי כאב מיוחד בגב באיזור הזריקה....אבל תמיד קיים בי החשש שזה יגיע וכולם כמובן יחכו בפני עם ה"אמרנו לך" והאצבע המאשימה....