מנסה להיקלט בערך 10 חודשים ללא הצלחה. בת כמעט 35. פניתי לרופאת נשים שלא נראתה מודאגת ורק נתנה לי כדורים לקרישת דם לקיצור ימים המחזור (אני שומרת נידה וזה כביכול יגרום לכך שאטבול לפני הביוץ). נתנה לי לנסות את הכדורים 3-4 חודשים ואז לחזור אליה (למרות שעוד בחודשים הקודמים היו פעמים שהביוץ יצא אחרי טבילה או ביום טבילה ולא הייתה בעיה של דימום. פשוט לא מצליחה להיקלט). מרגישה שהזמן היקר שלי מתבזבז. מרגישה מותשת מהמעקב האובססיבי לביוץ, מותשת להסביר לסובבים אותי את החשק העז להריון ואת הרצון הלתקדם ולנסות לקפוץ לשלב האחרון כבר בתהליך .... מרגישה כבר אפיסת כוחות מכל הרצון העז להריון. אבל כל כך קשה לעזוב את החלום להריון שהולך ומתרחק אבל כבר אין כוח פיזי או נפשי להחזיק בו... לא מוכנה לוותר אבל אולי קצת להרפות למרות שאני בגיל די גורלי לעניין הפוריות... מרגישה שכולם מסביבי שאננים בנוגע לזה ומרגישה שהם חושבים שיש לי את כל השנים עוד לפני להרות. מתפללת שזה יגיע בטבעיות בקרוב לפני שהאור הזה בתוכי יכבה... לפני שהאמונה הזו תגסוס עד מוות...ואז אשלים עם המציאות הזו מתוך כאב לב ואכזבה גדולה...(אם בכלל ניתן להשלים עם זה או פשוט לקבל את זה בעל כורחי)...