בנות שחזרו לעבוד וקשה להם? איך התגברתם על זה?ולמה כל אדם שמכיר אותי כאילו מחייב אותי לצאת לעבוד? כל פעם שחושבת על לשירר מהילד אני מתחילה לבכות, נראה קשה מנשוא.. בבקשה לא לשפוט, לא שאני מפונקת, עבדתי כל חיי, אבל במאזניים זה להוריד הילוך ולוותר על החלום לקנות בית/לחסוך/לגור במקום טוב לבין להשאר עם הילד, זה נראה פשוט הגיוני להשאר עם הילד! למה זה כך כך לא מקובל בחברה?