אני לא רוצה חלילה להבהיל אבל לדעתי ועפי החוויה האישית שלי- הפיזי זה צ'יפס לעומת הנפשי. ההורמונים עשו לי דיכאונות וזה לא משהו שהצלחתי לשלוט בו.. בפן הנפשי היה לי מאוד מאוד קשה

היי אהובה עליי להפתעתי זה לא השפיע נפשית. ובאמת הפיזי לא כזה נורא כמו שאומרים. למרות שכל אחת והחוויה שלה, אני אחת שיש לה פוביה מטורפת ממחטים ואיכשהו התמודדתי תוך כדי וזה לא כזה נורא. הכי חשוב שתגיעי לזה רפויה ורגועה כי זה כבר המצב ותראי לנגד עינייך את המטרה המושלמת הזאת והיא להביא חיים לעולם אמן שיקרה לך בקלות ובמהרה ❤

היי … אשמח לשתף את שלי… תמיד אמרתי לעצמי שivf זה יותר מידיי ואני לשם מאוד מפחדת להגיע… זה התחיל אצלי בהריון טיבעי שכל הבדיקות היו תקינות לאורך כל ההריון ואז אני עברתי לידה שקטה בחודש תשיעי … זה היה לפני 3 וחצי שנים בשנה הראשונה אחרי הלידה הייתי שבורה ובכלל לא הייתי פנויה נפשית לנסות בכלל … לאחר שנה היה לי הריון כימי ואחרי חצי שנה מההריון הכימי התחלתי מעקבי פוריות … שנה וחצי עם הפסקות בין לבין בגלל ציסטות ואיחורים במחזור של חודשיים לפעמים… ואחרי 2 הזרעות שלא צלחו ורופאה מקסימה שליוותה אותי החלטתי שזהו הזמן מתקתק (בת 36) וזה הזמן לivf … ואז תוך חודשששששששש זריקות, שאיבת ביציות , הפרייה (הצליחו להפרות לי 7!!!!!!! עוברים) החזרת עוברים ותודה לקב״ה הגדול מכולם מלך מלכי המלכים שהעביר אותי בידיים הנכונות של כל מי שליווה אותי בתהליך והיום ברוך השם שבוע 9 עם תאומים ❤️

בראשון לקח לי שנה וחצי , 4 שאיבות 8 החזרות בשני לקח לי 8 חודשים רצוף בלי הפסקה (בדיעבד זה היה נכון לא לעשות הפסקות) 3 שאיבות 7 החזרות לא אשקר היה לי קשה נפשי ופיזי אבל ראיתי לנגד עיני את המטרה והתנהלתי כמו רובוט נתקתי רגשות התמקדתי בטיפולים לא אגיד שנהנתי מהדרך אבל כשזה הגיע הבנתי כמה זה היה שווה הכל מתגמד ..בהצלחה לא לפחד להתחיל כמה שיותר מהר