בעיטות שביע 19+4 ממש מרגישה אותו בועט מין דחיפות כאלה 😍כלכך מתרגשת!!!!!!

והבטן מה איתה שאלה קצת מצחיקה אני שבוע 17+4, מרגישה שפתאום יצאה בטןן ביום בהיר בלילה היא בכלל ענקית הקטע הוא שמלא אומרות שהריון ראשון הבטן יצאה להן ממש מאוחר אפילו לקראת חודש שמיני לפעמים יש מישהי כאן שיצאה לה בטן הריון ראשוו יחסית מוקדם חחח? מרגישה סתם שמנה.. עליתי בינתיים 3 וחצי קג, יכול להיות שזה בגלל זה?

בצקות היי בנות שבוע 36+2 הבצקות לא נרגעות איך מטפלים?

חייבת להודות שכל ההריון אמרתי מה בקטנה לידה.. יהיה מה שיהיה לא צריך לחשוב על זה כולן עוברות את זה ויהיה בסדר יכאב ונשכח.... פתאום הגעתי לשבוע 35 ואני קופאת במקום רק מלחשוב שאוטוטו זה מתקרב ואצטרך לעבור את זה ואני לא מסוגלת זה משתק אותי. 😫

שבוע 32 הייתי אתמול אצל הרופאת נשים והיא בדקה לי פתיחה כי אמרתי שלוחץ לי לפעמים למטה מאז יש לי כאבי תופת ברמה שאני לא יכולה ללכת אפילו או לשבת אפילו לעשות פיפי כואב לי זה הגיוני? מציינת שעבר עשרים וארבע שעות כבר

מה אני מרגישה ? אני מרגישה שהעולם השתנה שיום אחד נכנסתי לבית חולים ויצאתי בן אדם אחר בן אדם לא שמח בן אדם לא חופשי אישה שעברה פיגוע בגוף שלה ובאזור הכי אינטימי שלה אישה שעברה טראומה שלנפש יקח המון זמן לרפא אני מרגישה עצב מרגישה כאב באזורים שלא הכרתי מרגישה שהגוף שלי קורס תחת עומס נפשי ופיזי ילדתי את התינוק שלי בלידה ארוכה אבל שמחה, נהנתי מכל רגע חיכיתי כל כך לפגוש אותו הכאב לא הפריע לי הייתי כולי עסוקה בציפייה לפגוש את הילד שחיכיתי לו כלכך .. ואז הוא יצא אלי , שמו אותו על החזה שלי והתפרקתי בבכי החזקתי לו את היד והדמעות לא הפסיקו הלב התמלא אהבה לא מוסברת הנפש התרפאה פתאום מכל פצע וכל העולם שלי הפך להיות שלו .. אלו היו 14 דקות של אושר אין סופי ואז הכל קרה ברגע אחד הנשימה הפסיקה ביקשתי חמצן החדר התמלא בדם נכנסו 10 רופאים לחץ דם 60 על 30 דופק 170 מחתימים אותי תוך כדי שאני מאבדת הכרה על טפסים נותנים לי סטירות כדי שאתעורר ואומרים לי את נכנסת לניתוח מוציאים את בעלי אמא שלי וחמתי מהחדר ואני רואה את בעלי עומד שם תוך כדי שהעיניים שלי מתגלגלות ומסתכל עלי מלא בדמעות ופחד ושומעת כל כך הרבה קולות רקע אבל רק אותו רואה בעיניים .. תוך כמה דקות כבר הייתי בחדר ניתוח שמו לי סם כדי לטשטש ועשו את הניתוח מלמטה החליטו לא לחתוך כי אין זמן להרדים אותי גם ככה אני עם אפידורל אז נשארתי ערה עם טשטוש שגורם להזיות במשך שעתיים ארוכות בזמן שמחטטים לי ברחם להוציא קרישי דם ולאתר את הדימום בזמן שאני שומעת את המנתחת ואת 10 הרופאים שהיו שם צועקים להביא מהר מנות דם לחדר ניתוח אני מסרבת לעצום עיניים מסרבת לעזוב ולהרפות לא משנה כמה מוסיפים לי טשטוש לא אעצום את העיניים אני רוצה להישאר בעולם עם בעלי והילד זה כל מה שראיתי בעיניים . ואני שואלת כל 5 דקות את האחיות והרופאים ומבקשת תשובות תגידו לי את האמת ? אני עומדת למות ? תוך כדי המנתחת לחוצה מחפשת כלי דם קרוע שגורם לדימום תוך כדי מכניסים לי עירוי לעורק ואני צורחת מכאבים והקור ? עוד לא הגעתי לקור .. הקור כל כך קשה הוא מורגש בכל איבר ואיבר בכל עצם ועצם הוא מורגש בנשמה כאילו העולם קפא ורק אני נשארתי להתמודד עם הקור הזה לבד ואני צועקת שקר לי שיעזרו לי אז עוטפים לי את הידיים והראש בסמיכות מיוחדות אבל כלום לא עוזר הקור של הסוף מורגש בעצמות . אז יצאתי מזה אבל לעולם לא אשכח יצאתי מזה אבל הטראומה היא בנפש היא עשתה צלקת קשה הילד קרע לי את צוואר הרחם בגלל הערכת משקל שגויה של בית החולים ובית חולים שאיפשר לי להיות עם פתיחה מלאה יותר מ 4 שעות בזמן שהתינוק שלי תקוע בלי אוויר . והיום ? היום אני מנסה להתרפא אני מרגישה את כל מה שכתבתי מרגישה חסרת אונים .. הקור עוד רודף אותי בלילות הרעידות האין סופיות .. הטראומה תוקפת אותי כל יום מחדש . אבל זכיתי בתינוק שלי זכיתי באהבה שלא ניתן לתאר במילים . זכיתי להיות אמא .