לחץ ביקורים ילדתי לפני שלושה שבועות את הבת הבכורה והמתוקה שלי. כשהיא נולדה הייתה תחת השגחה והייתה זקוקה לאנטיביוטיקה וחמצן, שזו הייתה מבחמנתי חוויה די טראומתית בשבילי בעקבות זאת.. לא יודעת אם קשור או לא אבל אני חוששת ממבקרים, עדיין לא מוכנה שחברים עם או בלי ילדים קטנים יגיעו.. היחידים שבאו וראו אלו ההורים שלנו, האחים שלנו עם בני זוג והאחיינים.. גם החברה הכי טובה שלי ובעלה הגיעו כי הוא לחץ עליי וטען שזה יעשה לי טוב. החברים של בעלי הם כמו משפחה עבורו והם (דווקא אלו שעם ילדים) מלחיצים אותו על לבוא לבקר כבר ואני מתהפכת לי מהבטן מהמחשבה. עוד לא מוכנה לביקורים ומפחדת ממחלות (אפילו התייעצתי עם שני רופאי ילדים והוסבר לנו שעד גיל חודשיים כל חום מוביל לאשפוז ואנטיביוטיקה לא עלינו. הספיק לי אחרי הלידה) ומרגיש לי שהתפקיד שלנו זה לשמור עליה גם מזה. שיגיעו מבקרים שאין ברירה כמו סבא סבתא וכו אבל החברים מבחינתי יחכו, גם שלי כמובן. כל ערב כשהוא חוזר מהעבודה זו אותה שיחה בטונים לא נעימים שאני מגוננת יותר מידי ומגזימה... מרגישה שהוא תחת לחץ מהם ומלחיץ אותי, כאילו שאין לנו מספיק לחץ בתקופה הזו בלי קשר אליהם. נמאס לי, אני מאוד אוהבת אותם ויש לנו קשר מצויין אבל שישחררו! אני לוקחת את התקופה הזו אחרת מהן וזה המצב, שיכבדו את זה ולא ישפטו ויעיקו. . מה לעשות? ברור לי שהוא לא מבין את המצב שאני נמצאת בו פיזית ונפשית... הבת שלנו שומעת את הטונים ואני מרגישה שהיא מגיבה אליהם וזה עושה מתח בבית... לציין שהוא החבר הכי טוב שלי ושהוא מתפקד איתה מצויין, אבל אני כל ערב מוצאת את עצמי בוכה מתסכול.. עכשיו הוא בדרך הביתה ומה שאני חושבת עליו זו השיחה הזו עוד פעם..