אני כותבת ורועדת עברנו היום תאונת דרכים רכב נכנס בנו מאחורה היינו אני בעלי והתינוק ברכב לא קרה לנו כלום ב״ה הרכב הלך אבל זה לא מעניין אני בהלם כמה הכל רגיש בחיים האלה כמה זה יכל היה להיגמר אחרת כמה כל הדברים הקטנים שהיו היום שיכולנו לא ללכת דרך הכביש הזה ולצאת עוד רבע שעה או פחות רבע שעה הביאו אותנו לתאונת דרכים הזאת אני לא בן אדם שמאמין בצירוף מקרים ואני לא אותו בן אדם מהרגע הזה שהרגשתי את הבום החזק ברכב והסתכלתי על התינוק שלי לראות שהוא בסדר אין לי מושג איך ממשיכים מכאן ואיך ישנים טוב בלילה מהיום והלאה מה הקב״ה רוצה להגיד לי פה מהמקרה הזה? מה אני צריכה ללמוד מזה? איך אני יכולה עכשיו לא לחיות בפחד?