מתוסכלת מהחיים לא מאמינה שזה קורה איתי.. ילדתי לפני כ3 חודשים ומרגישה שיש לי דיכאון... בהתחלה הייתי לבד בכל הסיפור הזה כאובה, עם תפרים.. בשוק.. לידה ראשונה.. הבעל היה בהלם ולא עזר בכלל כמה שבועות היה חוזר הביתה מתקלח, אוכל, הולך לישון בחדר וסוגר את הדלת. בקושי היה מדבר איתי... עד שכבר לא החזקתי מעמד ואמרתי את הכל.. וחשבתי שלזמן מה הדברים התחילו להסתדר.. כן מחסור בשעות שינה, כן זה לא כמו שהיה לפני זה . אבל עדיין... וימים אחרונים הבעל התחיל לריב איתי שוב.. והסיבה זה ההורים שלו.. בכל הזמן הם בקושי מצאו זמן לבקר את הנכדה שלהם, אני יכולה לספור על יד אחת כמות הפעמים שהם הגיעו.. ועליי אני בכלל לא מדברת.. היינו פעם אחת אצל ההורים שלו וכל הזמן הזה שהיינו תינוקת בכתה, במיוחד שלקחו אותה לידיים אנשים שהיא לא הכירה.. הבעל התעצבן אליי שוב ושוב למה אני לא רוצה להשאיר תינוקת אצל ההורים שלו, היא הרי גם ככה לא מבינה מי זה מי.. זה מה שהוא אמר לי... אך אני יכולה להשאיר תינוקת כשאני יודעת שהיא תהיה לא רגוע אם אפילו בגני ילדים עושים הכרות כל פעם שעה שעתיים כדי שהבייבי יתרגללסיסבה חדשה.. היה בינינו פיצוץ ענק לקחתי את הקטנה ועזבתי להורים.. אני כבר יומיים אצלהם ולא מעניין אותו אך אני ואך התינוקת.. הוא הביא אותי לבכי כזה שלא יכולתי לתאר לעצמי שאני יכולה לחוות אותו.. רציתי לצעוק מרוב שהוא הכאיב לי כל כך.. אני בוכה והוא פשוט מצחקק לי בפנים... אני לא יודעת מה לעשות... על אהבה אני בכלל לא מדברת.. בן אדם שאוהב לא מתנהג בצורה אכזרית כלפי הבת זוג

קמתי היום בבוקר עם כאבי גב שמקרינים לבטן לא מצליחה כזה לתפקד מזה אומר?

איזה מתנה יותר כדאי לקנות לבת לגיל שנתיים אופני איזון או קורקינט כזה עם מושב?

בתכלס האמת היא, שבגלל שאני לא מרוויחה כסף, אני תמיד אהיה נחותה בעיניך. ״אתה מפרנס אותי״. אנחנו לא שותפים? מה, זה- ״אני מגדלת לך את הילדים?״ ״אני עושה לך כביסה?״ ״אני מבשלת לך אוכל?״ מה זה אתה מפרנס אותי? מה זה החרא הזה? אם הייתי יוצאת מחר לעבוד אולי היית פתאום מבין מה זה כל הדברים שאני עושה. עבודות שקופות! שמישהו צריך לבצע! איך זה שאף פעם לא נגמרת המשחת שיניים? איך זה שתמיד יש תחתונים נקיים? איך זה שתמיד יש אוכל במקרר? איך זה שהילדים פשוט גדלים ומתפתחים? אני לנצח אהיה ״זו שנמצאת בבית״. אבל האמת היא? שלי אין פריבילגיה ליום חופש, ואפילו לא ליום מחלה. הייתי היום חולה ממש ומשש בבוקר אני על הרגליים לא ישבתי לשניה (אלא אם כן הנקתי). אני צריכה לבקש עזרה כדי שלא הכל יהיה עליי. אין לי אופציה פשוט להתעלם. אין לי אופציה פשוט לשבת ולא לעשות כלום, או חס ושלוםםםם- פשוט להכנס למיטה וללכת לישון! כשנהפכתי לאמא איבדתי את הרשות להיות חולה, סתם שיהיה לי יום חרא, סתם לקחת יום חופש. אני צריכה לעשות סתימה בשן. יש אופציה רק ב2 בצהריים כשאתה עובד. אז אנחנו שותפים! אתה צריך לקחת כמה שעות חופש מהעבודה כדי שתוכל לבוא איתי למרפאה ולהיות עם התינוקת (שהרגע הרגע הרגע ילדתי בניתוח קיסרי). מה הקטע הזה שאני צריכה לחכות שבועות, כי אני צריכה לבקש מאחותי את הטובה הזו, ובנתיים לסבול כהוגן? אנחנו שותפים, כשאתה מרגיש לא טוב אז אתה לוקח חופש מהעבודה, נכנס למיטה, הולך לישון. כשאני מרגישה לא טוב אתה צריך לעשות את אותו הדבר ולתת לי את האופציה לנוח. אוף זה כזה מבולגן ואין לי כוח אפילו לתקן ולהסביר. איזה מטורף זה להיות אמא. ועקרת בית. לא מזלזלת באף אחת ובאף אחד, אבל אולי, לפעמים, זה יותר קל פשוט להיות שכירה.

שבוע 39+4 מהבוקר הפרשה דמית (לא אדומה) ורדרדה אדמדמה בערב התחזק . מישהי מכירה?

איך היה ההסתגלות בגן אצל התינוקות שלכם ? בת עשרה חודשים