בנות עם תאומים בבטן היוש אני בשבוע 10+2 תאומים 2 שקים זה ישמע הזוי ממש אבל הבטן שלי.. קופצת כזה.. כאילו הולך שם משהו. חשבתי שאני משוגעת נתתי לבעלי להרגיש וגם הוא הרגיש כאילו הבטן קופצת.. אמצע הבטן.. כאילו הולך שם משהו.. קרה לכן? חייבת לציין בקושי אוכלת או שותה. מקיאה כל יום כל היום משתדלת
הריון ולידההריון ולידה
💬5 תגובות

תגובות (5)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי21 במאי 2018 בשעה 15:32
כן מרגישים עם תאומים תנועות מוקדם יותר... גם אני הרגשתי אבל שבוע 10 מוקדם... אולי הייה לך גזים..
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי21 במאי 2018 בשעה 15:34
לא לא גזים.. אני אומרת לך זה הזוי. הם כאלה קטנים והבטן שלי כרגע קופצת ובכלל ככה כבר חצי יום. לא יודעת להסביר. ממש קופצת. בעלי גם הרגיש
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי21 במאי 2018 בשעה 15:34
אני עם תאומים. לא נראה לי שזה תנועות עובר זה מוקדם מידי לי התחיל ב שבוע 16 וזה גם יחסית מאוד מוקדם
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי21 במאי 2018 בשעה 18:50
זה הזויייי לגמרי

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

לא קשור, אבל חייבת לפרוק אני חייבת לפרוק אז כותבת פה באנונימיות... מאז שאני זוכרת את עצמי ההורים שלי רבו. לא משנה מתי, לא משנה איפה , לא משנה מי היה בבית, חברות, שכנות, סבתא, רבו לפני כולם. שבתות וחגים היו בשבילנו חויה לא נעימה כי היה להם יותר זמן להיות ביחד ולריב (אבא היה עובד הרבה שעות בימים רגילים) איכשהו גדלתי, היו לי חברות טובות והשתדלתי לבלות בחברתן כמה שיותר. הקשר שלי עם אמא שלי אף פעם לא היה פתוח ורגשי. לעומת חברות שלי עם האמהות שלהן, הרגשתי שאני לא פתוחה איתה, לא סיפרתי לה דברים ולא שיתפתי אותה מה עובר עלי. אפשר לומר שדי הייתי מתמודדת לבד עם הכל... התחתנתי והמריבות לא הפסיקו גם לייד בעלי. היום ההורים שלי מבוגרים ואמא שלי מאד לא אוהבת להיות לבד שבתות. אז עד לפני תקופה היינו מגיעים, שומעים הרבה פעמים מריבות במשך השבת (לא, הם לא הפסיקו לריב גם בתור מבוגרים) ואז הייתי חוזרת הביתה בלי מצב רוח. לפני שנה וחצי החלטתי שאני לא רוצה יותר להתמודד עם זה, לא באתי יותר לשבתות. משתדלת לבקר באמצע השבוע. גם לא הרבה בכלל. אמא שלי כועסת שאני לא מגיעה. אני לא פתוחה איתה להסביר לה למה אני לא באה, למרות שפעם כן אמרתי לה דוגרי, אז היא ניסתה להגן על עצמה ולומר שזה כבר לא קורה. אני נמצאת עכשיו במצב שפיתחתי סוג של מחסום רגשי כלפיה, כדי לא להפגע. אם אני באה לבקר, זה רק כדי לכבד אותם, לא כי אני מתגעגעת. אז נהיה לי מין מחסום רגשי, מצד אחד זה טוב , כי ככה אני לא לוקחת קשה גם אם יריבו ליידי. מצד שני, אין לי שום רגש אליהם. מרגישה בעצם "יתומה חיה" איך שקוראים לזה. אבל, וכאן בא האבל הגדול, חסרה לי ממש דמות של אמא בחיים שלי!!! ילדתי לא מזמן, אין לי תמיכה של אמא. לא פיזית, רגשית! אפילו בדברים הכי קטנים אין לי דמות לשתף אותה , היא לא מתקשרת לשאול כמה הילד שוקל, איך הוא מתפתח, מתי אני חוזרת לעבודה. מבינה אותה מצד אחד, כי גם אני לא הרבה מתקשרת, אבל זה כדור שלג מתגלגל ואין לו סוף... מצד שני אני הרבה חושבת על איך אני עגלת את הילד, ככה היא גם גידלה אותי וזה לא פשוט. אז אולי אני כפויית טובה? טוב. חפרתי פה. לא יודעת אם יש פתרון. רק רציתי לפרוק....
אמהותאמהות
💬5 תגובות