סיפור לידה תכננו כל כך אני ובעלי שהסופ"ש הזה יהיה מדהים וארוך ,היו לנו תוכניות ובשישי רצינו לעשות על האש עם המשפחה אבל הבן שלנו החליט אחרת. שבוע 37+5, לא היה שום סימן מקדים..בעלי חוזר הביתה ביום חמישי עייף מת בשעה 22:00 אחרי 12 שעות בעבודה ואומר שהיום הזה לא יכול להיות יותר גרוע ממה שהוא היה. אחרי כמה דקות אני מתחילה להוציא בשר מהמקפיא ומבינה שמשהו מטפטף לי מלמטה, בהתחלה חשבתי אולי זה המים אבל זה רק טפטופים וגם מוקדם מדי הרי יש חי עטד שבועיים עד המשוער ויש לי תוכניות לסופש חח איזה חצי שעה אחרי שלא היה עוד טפטוף נוסף הלכתי לשירותים כי היה לי פיפי עד לא הגעתי עד האסלה כי אכן ירדו לי המים. לא יכולה לתאר לכן באיזה שוק הייתי נראה לי בחיים לא הייתי כל כך לחוצה (ואני הכי עדישה בעולם). הגענו לוולפסון אחרי שעה וקצת(והיה מתוכנן איכיחוב בכלל חח) מפה לשם אשפזו אותי ואמרו שאין פתיחה ומחיקה בכלל ונחכה 24 שעות עד שיתפתח לצירים ואם חא מתפצח תוך 24 אז מזרזים. לא ישנתי כל הלילה כמובן בגלל הלחץ אז הייתי ממש עייפה כבר בסביבות 17:00 עשו מוניטור והחליטו להוריד אותי לחדר לידה למוניטור נוסף. החליטו לתת לי פיטוצין כבר עכשיו ולא לחכות עד 23:00 בלילה כי המים המשיכו לרדת כל הזמן וכמעט ולא היו צירים. אחרי שהעלו את המינון 3 פעם כי לא היה לי מספיק זה התחיל לעבוד (ממש אבל ממש התחיל לעבוד) ורק אחרי זה קיבלתי אפידורל שלא כל כך עזר כי יש לי בעיה רצינית עם הגב.בדקו פתיחה 3.5 תוך איזה חצי שעה זה התפתח ל 9(הייתי בשוק וגם המיילדת חח) ואז תוך כמה דקות לפתיחה מלאה ופה התחיל הסיוט האמיתי. שלב הלחיצות , לקח לי איזה 40 דק היה מאוד כואב ומאוד מאוד קשה אבל לא צרחתי ,בעלי לא ידע איך לעזור לי ומה לעשות ורק עיצבן אותי חחח כבר ראיתי כוכבים בעיניים ,היו לי כאבי לב (או שרירים חח) וחשבתי שעוד שניה יהיה לי אירוע מוחי ורק אמרתי כל הזמן שאני לא יכולה ...אבל פתאום זה הגיע.הוא יצא, הרבה יוצר קטן ממה שחשבתי אבל אני לא יכולה לתאר לכן מה הרגשתי אחרי זה כששמו אותו עליי ונגעתי בו , אין לי מילים אוהבת אותו ומתה להשתחרר כבר