אני בת 19 עוד מעט 20… לפני 9 חודשים התחתנתי… חודש למחרת גיליתי שאני בהריון… בחודש השלישי של ההריון בעלי ביקש ממני להפיל את התינוק ושלא יהיה קשור אליו. (במשך השלושה חודשים האלה לפעמים הכל היה מושלם אבל לפעמים היו ריבים נוראיים על ״מיקרו בגידה״ שהיה מתכתב עם אחרות ומגיב להן ושלא רציתי לטוס לחיות בחול איתו בלי שום בסיס כי הבטיח לי שלא נעבור והיום הוא אפילו לא שם אז לא הבנתי למה הוא ביקש ממני לעבור אם הוא לא שם היום) בעקבות איומים שלו ושל משפחתו (אמא שלו אמרה שזה טבע הגבר לבגוד האישה צריכה לא להתייחס וכאילו לא אכפת לה, אחכ אמרה שאני לא מוכנה לתינוק) פחדתי להביא את התינוק לאנשים האלה… ניסיתי להלחם עלינו, כי באמת היו לנו רגעים יפים וטובים שאם לא היו את המגרעות ואם המשפחות לא היו מתערבים היה באמת מושלם, הוא היה מנשק לי את הבטן… אני לא יודעת מי שיגע אותו… וניסיתי להלחם על התינוק.. אבל זה לא צלח… לא סיפרתי לו שהפלתי אחרת היה פותח שמפניה וחוגג.. אבל התגרשנו… התגרשנו רע, שפכתי מים אל עבר כל הפרצוף שלו בבית הדין אחרי שנזכרתי מה הוא גרם לי לעבור… חצי שנה אחרי.. ואני סובלת מהתקפי חרדה נוראיים… לא מצליחה לנשום… חושבת על מה שיכל להיות.. אם הייתי מסכימה לטוס איתו… מה יכל להיות? אבל מצד שני… אני לא יכולה להסכים להכל… ולהיות yes man… קשה לי… לפעמים געגוע תוקף אותי.. לפעמים כעס שהוא לא חושב פעם אחת לבדוק איך אני… אני פשוט מרגישה חוסר תחושה… והרבה תחושות בבת אחת, לפעמים לא אכפת לי ואני אומרת תודה לה׳ אבל לפעמים יש ימים שאני פשוט הורגת לעצמי את הנשמה…