בבקשה אל תשפטו אותי לצד הנוראי אני מרגישה לא שייכת לשום קבוצה אני בת 33 הריון ראשון , רוצה לספר שזכיתי בגבר הכי גבר לא מחסיר ממני דבר, נותן לי את הפריבילגיה לא לעבוד, אני כרגע בשמירת הריון יש לי סימפיליוזיס וצוואר רחם מקוצר הביא לי בית רכב צמוד מסגרת של הכל כל מה שבא לי. אני כבא בחודש שמיני וכאן כאן אני חייבת לשתף.. לא מסוגלת , אני חייתי בתור רווקה ביליתי נהנתי הגוף שלי הגובה הבגדים נהנתי מעצמי באמת. ואז הכל קרה מהר הכרנו נקלטתי להריון ומשם חיי משפחה, אני מוצאת את עצמי מבשלת מנקה סביב השעון מכבסת והוא שיהיה בריא לא בן אדם קל. שיפוטי מאוד אני מוצאת את עצמי כל שישי ארבע שעות במטבח, אני עם כאבי תופת עומדת כי ככה צריך וזה משפחה. הניקיון של הבית מחרפן אותי. אני לא מסוגלת גם לשבת ולנוח כי כואב לי… התחלתי להתפגר ואני בכלל לא יודעת כמה אני רוצה להיות אמא … בבקשה אל תשפטו אותי אבל אני כבר שבוע 34 , החדר של התינוק רק מחכה שאאבזר אותו.. ואני אפילו לא מתרגשת אני לא יודעת ממה להתחיל . עגלה? ערסל? ושלא נדבר על הביגוד זה לא מרגש אותי אני פשוט בוכה מתחת לכרית ולא מבינה מה עשיתי לעצמי. איך הפכתי בשניה לאמא עתידית, אני מרגישה את התינוק כן ברור שזה מרגש והוא חמוד זז לו בפנים אבל אני לא רוצה… לא בא לי לקום בבוקר ולשמוע צרחות וחיטולים ובכי ולחמם ולראות את עצמי מתזזת וגם דואגת לבית גם לתינוק ואיפה אני? סליחה על האגואיסטיות שלי . אבל שוב זה עושה לי מועקה בלב לא בא לי לראות אף אחד חברות באות אליי ואני מרגישה שאני לא מסוגלת כבר הבן זוג שלי רוצה לארח מחר לסלבסטר שזה עוד פעם לעמוד לחתוך סלטים לארגן שולחן הכל דיי לא רוצה לא באלי אני לא נועדתי לזה לא נועדתי! אני רוצה לשבת בחדר לנוח להתקלח לשים מסכה ופשוט לחזור לעצמי לאישה שהייתי בא לי לשתות באלי לעשן באלי לצאת למסעדה טובה ולהנות מסביצה וסושי להצטלם ולחייך מה עשיתי לעצמי מישהי חווה חוותה? זהו סליחה פרקתי 🥺