היי בנות אני צריכה לפרוק קצת. ואשמח אם יש מישהי שהייתה כמוני תתן לי את הנקודת מבט שלה. אני גדלתי וחונכתי בבית דתי. ותמיד בעבר היה לי אנטי לדת.בגיל בערך 20 עברתי לגור לבד עם בן זוג שלי( שהיום בעלי) התחתנתי בתקופת המלחמה ומאז משהו בי השתנה וחזרתי לשמור(שבת וכו) בעלי אתאיסט אבל מאוד מכבד אותי והמשפחה שלו(מסורתית ) מקבלת אותי. אבל אני עכשיו הגעתי לנקודת מצב שפתאום אני שוב מרגישה חנוקה ושוב אולי זה לא בשבילי. וגם מרגישה שזה מרחיק אותי מהצד של בעלי. וגם מעלה קשים לא גדולים ביני לבין בעלי. עכשיו גם לא לגמרי אני כן אוהבת את האווירה של שבת אבל אני מרגישה שבתקופה שלא שמרתי החרדות פחות היו לי ואולי הייתי יותר משוחררת. אני גם בתקופה שאני מנסה להביא ילד לעולם וישר חושבת שאם אחלל זה לא יקרה. עכשיו ברור לי שזה לא ככה אבל אני מרגישה שאני שוב שומרת רק מפחד ולא מאהבה כמו שהיה בהתחלה ונמאס לי שאני לא סגורה על עצמי. כי עכשיו זה יושב על המקום שאם אני לא אשמור אז הפחד שלי ממחלת הסרטן או כל מחלה אחרת פתאום יקרה. ואני מרגישה שאני משתגעת . חודש שעבר היה לי הריון כימי ואני מרגישה כבר מתוסכלת עדיין לא קיבלתי את המחזור ואני גם לא בהריון. אוף כבר הפוסט הופך לסלט אני פשוט מרגישה שבגלל שאני בעודף משקל מאוד גדול.ולא סגורה על עצמי מכל כיוון אפשרי. אז החרדות שלי לפחד של למות מוקדם או כל דבר אחר יותר חזק כי אני פשוט אבודה. קרה למישהי?