טוב זה טיפה ארוך אבל אני פה לעודד אותך שזה אפשרי למרות שזה נראה לך שלא!! אני אגיד לך את האמת הייתי בטוחה שלא אצליח בחיים ללמד את הבת שלי הירדמות עצמאית, היא היתה רגילה לישון עליי ואז הייתי מעבירה אותה למטחברת עד שכבר אמרתי די, לא היה לי זמן נורמלי עם בעלי וכבר לא עניין אותי מצידי היה להיות ערה חודש העיקר שהתהליך הזה יעבוד. אני אגיד לך דוגרי בהתחלה זה נראה שזה לא עובד ואת מתאפקתתתת לא לקחת אותה לישון לידך כי למי יש כח להרדמות המעייפות האלה אבל זה סוד הקסם! לעבוד קשה ולאט לאט זה קל יותר! אז תיכנסי לזה רק אם את לוקחת בחשבון שהולכים להיות לך ערבים קשוחים למשהו כמו כמעט חודש. זה התחיל מזה שהחלטתי שאני פשוט מעבירה אותה למיטה משלה בחדר שלה (אחרי שנתתי לה לישון שם לפעמים שנת צהריים כדי שהמיטה לא תהיה זרה לה) הנקתי אותה, אמרתי לה לילה טוב, הנחתי אותה במיטה שלה שרתי לה שיר, ליטופים וכמובן שהיא לא הבינה מה אני רוצה ממנה, הרימה ראש ולא היתה מוכנה ללכת לישון. אני אהיה איתך כנה לא עבד לי כל השיטה של מענה לבכי ושלא נותנים לבכות בכלל. החלטתי שאני יוצאת מהחדר גם אם היא ערה והיא כן קצת בכתה אבל לא בכי רציני, אבל כשהיא כבר היתה בוכה ממש אז הייתי באה, מנסה להרגיע במיטה. בימים הראשונים לא הלך לי להרגיע במיטה והייתי צריכה להרים אותה כדי להרגיע ואז להניח. קיצר איזה שבוע ככה שהיא מתעקשת לבכות עד שאני מרגיעה אותה בידיים, שבוע שכל הרדמה לוקחת שעה שעה וחצי, לפעמים שעתיים. אחרי שבוע ההרדמה התקצרה קצת, עדיין לא נרדמה ישר וכן בכתה שהיא רוצה ידיים אבל זה היה קצת יותר קל, לפעמים נרגעה גם בלי ידיים. אחרי עוד שבוע ההרדמה שוב התקצרה והיא כבר נרגעה בלי ידיים, רק ליטופים ושיר. עכשיו כשהתהליך מאחורינו אני שמה אותה לישון אחרי אוכל כשאני רואה שהיא עייפה וקצת ישנונית, שרה שיר, מלטפת ויוצאת מהחדר. ברוב המקרים זה עובד והיא באמת נרדמת לבד ומידי פעם היא צריכה קצת יותר זמן של ליטופים ושירים… בהצלחה