זה לא הוגן להגיע לסוף תשיעי ולחשוש מהלידה כי בעלי לא נמצא בבית ! זה לא הוגן לחשוש כי הוא במילואים ואני כל הזמן לבד עם עוד ילדה קטנה בבית זה ממש מעצבן שיש פתאום צירים/כאבים ואין עם מי לחלוק או לפחד להתקשר למישהו כי אולי זה סתם… זה ממש מעצבן להיות בסוף תשיעי לא לישון כמעט בלילות לקום לילדה קטנה בבית לנקות/לבשל/לכבס/לקלח לעשות הכל לבד ולהיות רוב הזמן פשוט לבד !! כי הוא לא נמצא בבית זה לא הוגן שאני צריכה להתמודד גם עם ילדה שבכל פעם שאבא שלה הולך שוב היא לא מבינה איפה הוא וכל יום שואלת עליו ורוצה שהוא יהיה איתה פתאום מפספסת ועושה צרכים על עצמה כל הזמן מורדת וצועקת ומרביצה ואת צריכה לקחת רק אוויר ולהבין .. זה לא הוגן לקבל בעל שחוזר פעם ב.. עצבני וחסר סבלנות שבקושי רוצה לדבר בכלל פשוט דיי נמאס לייי !!!