עדיף טיפול מכוון שיעזור לך אבל בכל זאת תמיד תכניסי לעצמך לראש שעצבים לא יפתרו כלום וחשוב שתדעי שהילד בפנים סופג הרבה ממך וחשוב שתהיי רגועה בשבילך ובשבילו..

מה שעזר לי 1 להפסיק לצפות מהסביבה. אף אחד לא חייב לי כלום כן גם לא בעלי אין ציפייה בכלל כך אין אכזבה וכך אין כעס 2 אמונה אמונה שוב אמונה ששום דבר לא תלוי בי והכל קורה ויקרה כי ככה זה צריך להיות 3 עבודה על שליטה עצמית קודם בדברים הקטנים במילים ובהתפרצויות הקטנות שגם אם אני צודקת אני סותמת ככה מרגילה את עצמי לשתוק ותמיד אח''כ את מבינה שבאמת לא היה צורך להתפרץ ואז תראי שגם התפרצויות כעס גדולות את תצליחי לשלוט בהן אבל בגדול פשוט לסתום ולחשוב על כל מילה והתנהגות לפני וגם אם את מרגישה ממש צורך להגיב אז תחכי רבע שעה על השעון ואז תגיבי 4 להפסיק לטחון סיטואציות שכבר קרו ועברו מה שהיה מת להפסיק לחשוב על הסיטואציות שקרו כי זה רק מדליק אותך שוב פעם שמעתי משפט יפה שאומר ש"כעס נמצא בגוף כמה שניות ואנחנו ממשיכים לתדלק אותו עם המחשבות" לא יודעת עד כמה זה נכון אבל כשהפסקתי לחשוב על דברים או סיטואציות שהכעיסו או מכעיסות אותי נהייתי רגועה יותר היום אני אדם ממש רגוע ככה בכל אופן אני מרגישה

מהממת שאת יודעת לעצור ולהגיד כן אני ככה וככה, זה אומץ מטורף! אני כל כך כל כך מבינה אותך! כי אני הייתי בדיוק כמוך! הדבר היחיד שבאמת עוזר, זה ללכת למקום שקט, עם עצמי, לנשום נשימות עמוקות לבטן, ואז לצאת ולהגיד מה כאב לך והפריע לך. אני יכולה לומר לך שעל עצמי אני מרגישה שבחודשים האחרונים ממש השתפר אצלי העניין, לא יודעת אם זה בהשפעת ההריון או בהשפעת התרגול

הפתרון הוא טיפול פסיכולוגי, וכמה שיותר מהר