הכנתי לבת שלי (גיל חצי שנה) ביצה קשה, איך נותנים לה את זה? לטחון עם מים רותחים? או לרסק עם מזלג ולשים מים רותחים קת?

שאלה אולי טיפשית אבל מה היום הכי מאושר בחייכן? הליידה? או היום שבו התחתנתן?

אני ככ עצובה ברמה שאין לתאר 😩 לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל.. אני ובעלי הגענו להורים שלי ביום שישי ובעלי במוצאש אמר לי שיש לו עבודה שעתיים ושהוא צריך לנסוע חזרה לעיר שלנו.. ולא רציתי להשאר אצל ההורים שלי לבד (זה לא נראה טוב שבעלי משאיר אותי לבד פה והולך, וזה לא פעם ראשונה ולא פעם שניה ושלישית) והתחלתי לארוז את הדברים שלי כי רציתי לבוא איתו לבית בחזרה, והוא אמר לי לא צריך אל תבואי אני לא רוצה לייבש אותך שלא תהיי לבד ובודדה ואז באמצע שכבר ארזתי הוא אמר לי עזבי תשארי פה אני אבוא היום אחרי העבודה.. הוא יבוא רק מחר.. אני לא מבינה בכלל מה אני עושה פה, מרגישה לא כיף נפשית כבר, גם אמרתי לאמא שלי כזה בצחוק שהוא כל הזמן עוזב אותי פה לבד ואז היא אמרה כן למה הוא הלך לבד.. אני מרגישה שהמשפחה שלי לא רואים את זה בצורה יפה כבר.. מרגישה עצובה מכלכך מלא דברים, במקום להיות בבית שלי אני נמצאת כאן ובאמת רע לי.

מישהי יכולה לבדוק מה המספר הזה??? נראה לי מחבל שרמוטה

היי אהובות הריון ראשון שבוע 7 פלוס 6 אני עם המטומה וברוך השם באולטרסאונד העובר מתפתח יפה ויש דופק קצת בלחץ כי יש לי המטומה לא קטנה ושתיים מישהי שחוותה את זה? הרופא ממליץ על מנוחה אבל לא שמירת הריון

פוסט פריקה!!❣️💞 אני ברוך ה בהריון שני שבוע 39+3 כבר ממש משוועת רק ללדת כבד לי והמסורבלות הזו כבר הגיעה לשיאה. אתמול בערב הייתי אצל ההורים שלי ביומולדת לאחותי הייתי ממש מותשת אני עם ילדה בת שנתיים פעילה בלי עין הרע!! אמא שלי גרה במרכז ואני באזור שרון-צפון שעה נסיעה. בסוף הערב נהייתי ממש עצבנית על בעלי שהגיע מאוחר(היה אמל חברים) זו היתה יומולדת לבנות.. התחלתי לצאת על כל דבר קטן ולהתעצבן בטירוף גם על הילדה שלי.. זה תיסכל אותי וזה ברמה שאיך שעלינו לאוטו נכנסתי לבועה של עצמי ופתאום התחילו לי תחושות של דאגה ותסכול וחששות מהלידה ומהמעבר מילד אחד לשניים והאם אני לא אפגע בילדה שלי כשיהיה עוד בייבי חדש ואם היא תקבל את היחס והטיפוח שהיא צריכה שאני יהיה אחרי לידה(יש לי משפחה תומכת וגדולה שאני לא אמורה לדאוג מזה בכלל תודה לאל) אבל עדיין זה מפחיד אותי!! פתאום הכל מפחיד אותי.. שלחתי הודעה לאחותי והתחלתי לבכות את חייי לא מבינה למהה! רגשות מעורבים של ציפיה ללדת כבר וחשש מאיך תהיה הלידה שלי ותחושה שאני לא מספיק מוכנה לזה.. בקיצור תחושה של הורמונים של אחרי לידה שאת בוכה מכל דבר!! אני עדיין עם התחושות המעורבות האלה וזה לא פשוט לי!! אני מאורגנת עם תיק לידה אבל לא 100% ופשוט אין לי כח וסבלנות להתארגן ליציאה במיוחד שאני רוצה ללדת במרכז ואני שעה נסיעה מהבי״ח פשוט מציאות מעצבנת לא רוצה ללדת בתחושה הזו!! רוצה לבוא ללידה הכי בטוחה ורגועה שיש עם חיוך ושמחת חיים ואמונה שהכל יהיה בסדר!!! בעזרת ה׳ כמובן!! תעודדו קצת..💖💖