ערב טובב אני מאוד מזדהה איתך בעניין ומאמינה שהרבה אמהות פה יזדהו איתך, לא דווקא באותו עניין אבל בקטע שאנחנו לא מבינות איל גידלו אותנו ככה כשאנחנו הופכות להיות אמהות, פתאום אנחנו מגיעות לתובנות מסויימות לגביי מה שעברנו בילדות ואיך אנחנו רוצות לגדל את הילדים שלנו לא סתם המילה תינוק בנוייה מאותן אותיות של תיקון ובאמת לכל משפחה יש את המטען שהיא סוחבת על עצמה ומעבירה מדור לדור מסבתא -לאם- לבת ומידיי פעם יש כמה נשים שמצליחות לשבור את זה ולעשות את התיקון ולשנות את מה שהיה נהוג אז ככל הנראה אמא שלך עברה דבר דומה בחייה, למה משהו דומה, וזה היה נראה לה לגיטימי לעשות את זה מתוך החוויה שלה בסוף היופי והתיקון האמיתי מגיע לא מתוך כעס, אולי בהתחלה בשביל להתעורר, אלא יותר ממקום של לסלוח ומרחמים על היסורים שהדורות שלנו עברו והביאו אותם למצב הזה שהיו ולהיות אסירות תודה על האפשרות וכביכול פריווילגיה להיות פנוייה נפשית כדי להתעורר ולשנות את זה ברגע שאני סלחתי לאמא שלי על הטעויות שהיא עשתה , ולמדתי להעריך את החיים שעברה ואת מה שהביא אותה לאן שהגיעה, הרבה יותר קל לי , גם בהורות, גם להיות יותר סלחנית לעצמי בהורות אם לפעמים אני טועה ועושה משהו שהוא לא הכי מושלם בעולם (נגיד להרים את הקול) וגם להודות שטעיתי ולתקן את עצמי חפרתי אבל באהבה😂🥰

זה באמת לא בסדר מה שהיא אמרה לך.

גם כשאני נהייתי אמא עלו בי המוןןן כעסים ותובנות על ה״עוולות״ שאמא שלי עשתה לי. חלקם היו לא ממקום רע אלא מחוסר מודעות, אבל ההשפעה שלהם הייתה הרסנית עליי.

אצלי בדיוק הפוך. ברגע שהפכתי לאמא התגמדו כל הכעסים שהצטברו במשך השנים... אמא שלי בת להורים ניצולי שואה, היא לא ממש קיבלה אהבה בילדות שלה. כשילדתי התקרבתי אליה הרבה יותר מפעם כי התחלתי להבין פתאום כמה מורכבים היו החיים שלה ועם מה היא התמודדה. ועדיין מתמודדת