בנות. בא לי להתייעץ על משהו 😔. סתם כי יש פה קהילת נשים תומכת וחמה. ואין לי מול מי. אז ככה. יש לי עסק אני מאפרת… וברוך השם יש לי ברכה והצלחה בעסק. כמובן שזה תנודתי כי זה עסק מאוד הפכפך חודש ככה חןדש ככה לפי עונות וחגים ומה לא. אבל בואו נאמר שבחודשים הטובים שלי אני עושה 25k. ההכנסה היא משמעותית. אבל מה… נמאס נמאס לי מהעבודה 😫. אתן לא מבינות כמה. יודעת שזה נשמע הכי כפיות טובה, שיש לי מה שהרבה היו רוצות. עבודה מאוד כיפית עם קהל לקוחות נאמן. אבל פשוט הגעתי למיצוי ברמות שלא מסוגלת יותר. לא בא לי לאפר לא בא לי כלוםםם. מיציתי בטירוף. אני כמה שנים טובות בזה. לא יכולה לסבול את האינסטגרם לא מסוגלת לראות כבר מאפרים ומעצבים שיער ותמונות של כלות בפיד שלי, אני מדפדפדת כי זה מעיק עליי. זה מרגיש לי שטחי פתאום (🫣), התעסקות בחיצוניות כל היום. לא מסוגלת כבר להיות באווירה של רעש ולחץ של אירועים. (עם כל הכיף שבדבר ויש בזה מלא כיף ודינמיות ושמחה ואנשים). פשוט תחושת מיצוי שהיכתה בי ברגע אחד ומאז לא מצליחה להנות מהעבןדה. שלא לדבר על השעות שלפעמים מאוד בעייתיות לי עם הילדים וזו עבודה שוחקת. ואני פשוט מרגישה שהגעתי לקצה, ואני לא יודעת איך קמים בוקר אחד, משנים קריירה!! מוותרים על הכל, אומרים ללקוחות ״לא מקבלת״ וטכנית אומרים לא לכסף. ותופסים כיוון אחר. איך איך איך. אני מרגישה שאני בתוך מלכוד שלא יכולה לצאת ממנו. כי כאילו זה תנאים טובים שאיך אפשר לוותר עליהם אבל בא לי משהו אחר די זה לא בשבילי כבר!!! כאילו התבגרתי כבר ואני לא באנרגיות לעבודה הזאת ושאלוקים יסלח לי זה פשוט מרגיש לי כבר כל כך שטחי. אין אני אבודה, אני ליטרלי בדיכאון. ומרגישה אשמה שאני בכלל מתלוננת!!! על מה שיש לי. כאילו מאיפה החוצפה. אבל אני באמת בדכאון. מה עושים? איך עושים? מה הייתן עושות במקומי?