סיפור הלידה הניסית שלי: קצת ארוך אבל שווה קריאה לחלוטין! נתחיל מזה שילדתי בלי אפידורל ובאלי שוב😆 שבוע 42+3 לידה ראשונה נתחיל מזה שהרופאים הלחיצו אותי כבר להגיע בשבוע 42 לבית חולים לזירוז ואני ממש לא רציתי זירוז, האמנתי שהתינוק צריך להגיע בזמן שלו ולא צריך שום התערבות אם הכל תקין ובאמת הכל היה תקין בשבוע 42 שזה היה יום חמישי אז החלטתי לחכות עד יום ראשון בבוקר ואם לא מתפתחת לידה טבעית אז אלך לזירוז. קבענו בראשון ב8 בבוקר נצא לזירוז. מוצ"ש 2 בלילה מתחיל לי כאבי מחזור בקטנה שבאים והולכים, לא חשבתי שזה צירים, וגם בנוסף היה לי דימום שכנראה היה של הפקק הרירי, 5 לפנות בוקר הדימום התחזק מעט אז אמרתי לדולה שלי והיא אמרה שכדאי שנצא עכשיו למיון כי גם ככה תיכננו לצאת עוד 3 שעות לזירוז מגיעים להדסה עין כרם ב6 בודקים אותי, פתיחה 2.5 והמוניטור מראה שיש צירים סדירים לא להאמין! התפתחה לידה טבעית כמה שעות לפני שתיכננו להגיע לזירוז! נכנסים לאולטרסאונד והרופא ממליץ לי לעשות סטריפינג כדי לקדם יותר מהר אז הסכמתי, אחרי זה הרופא אמר לי ללכת להסתובב בבית חולים ולחזור עוד שעתיים וכנראה יכניסו אותי לחדר לידה, אני יוצאת והדולה אומרת לי שכדאי שאמצא חדר לנוח בו בינתיים כדי שאשמור כוח ללידה, אני מבקשת חדר שאוכל לנוח בו ומביאים לי חדר מוניטור, הדולה שלי אמרה שכדאי לי להיעלם להם מהעיניים כמה שיותר כדי להגיע לפתיחה גבוהה כשאכנס לחדר לידה ואז לא יצטרכו לזרז, אני מחכה בחדר מוניטור ובינתיים אני עם צירים כל 3 דקות ממש סבילים, כל כמה זמן מגיעים לבדוק אותי. אחרי 4 שעות בערך בחדר מוניטור מכניסים אותי לחדר לידה עם פתיחה 3.5 אנחנו נכנסים לחדר לידה ואומרים לי שכנראה אצטרך זירוז נטו בגלל השבוע שאני נמצאת בו וצריך להוציא את התינוק כמה שיותר מהר ולא לחכות עם זה אז אמרו לנו שעוד חצי שעה מביאים פיטוצין, המיילדת יוצאת מהחדר ואני מתייעצת עם הדולה שלי מה לעשות והיא אומרת שבשום פנים ואופן לא לתת להם להביא לי פטוצין כי אין לזה שום סיבה מוצדקת- המוניטור תקין ואני מתקדמת מאוד יפה ועם פיטוצין זה יכול רק לסבך, אז אחרי חצי שעה המיילדת נכנסת ואנחנו אומרים לה שאנחנו ממש לא רוצים לזרז ורוצים להתקדם לבד, אז המיילדת אומרת בסדר ניתן לכן עוד שעה ואם לא יתקדם כלום אז נביא פיטוצין, אנחנו מדליקים שירים ואני מתחילה לרקוד ולעשות כל מיני תרגילים מקדמים ומביאים לי מישהי שעושה דיקור סיני אחרי שעה המיילדת נכנסת עם פיטוצין ביד ואורמת בהתלהבות "הנה הפיטוצין" ואנחנו אומרים לה שאנחנו לא רוצים, בודקים אותי ואני עם פתיחה 4.5- התקדמות מאוד יפה, אז המיילדת אומרת אוקיי נחכה עוד שעה ואז זהו, אחרי שעה הגעתי לפתיחה 5.5 וכבר לא דיברו יותר על זירוז עדיין הכאבים ממש סבילים ואני במצב רוח טוב אני נכנסת למקלחת לאיזה חצי שעה וזה ממש ריענן אותי יוצאת מהמקלחת והדולה מגיעה. עושים ביחד תרגילים ותנועות, ובינתיים אמא שלי ובעלי הולכים לקנות איזה משהו לאכול, אני יושבת בכדור פיזיו ופתאום שלאק הרגשתי שמשהו התפוצץ בתוכי, זו היתה ירידת מים ואחריה הגיעו צירים הרבה יותר כואבים ממה שהיו לי, בדקו לי פתיחה ואני עם 7.5 איזה כיף! החלטנו להכנס למקלחת עם הדולה ולהעביר שם את הזמן עד פתיחה מלאה, במקלחת אני נאנקת מכאבים חזקים, הדולה עוזרת לי לעשות תנוחות וכל ציר אני מרגישה שהגב שלי הולך ונשבר אחרי שעתיים במקלחת אני יוצאת ונשכבת במיטה ואני כבר לא כל כך שם רק רוצה להתעלף ושהכאב יעבור, מציעים לי גז צחוק, שמים לי אותו ואחרי 2 דקות אני בעולם אחר, רואה דמויות מצחיקות מסתובבות וכל ציר אני כאילו ברכבת הרים, מדברת מלא שטויות ומצחיקה שם את כל הצוות ברמה שהם נשפכו על הריצפה ממני, הגז צחוק הציל אותי ובא לי שוב לחזור ללידה רק בשבילו, באמת כל ציר אני ברכבת הרים ואני אומרת יואוו איזה כיףףף תמשיך תמשיךך אחרי שעה בערך בגז צחוק אני שומעת ברקע שהגעתי לפתיחה 10 ובעלי שואל מה עכשיו, אז אומרים לו שעכשיו מחכים שיהיה לי לחץ וארצה ללחוץ אחרי בערך חצי שעה שאני בפתיחה 10 התחילו האטות בדופק של העובר אז אומרים לי שאני חייבת להתחיל ללחוץ, המיילדת רואה שאני לא איתה בגלל הגז צחוק אז היא היתה צריכה להוריד את הגז צחוק ואני צעקתי לה שלא תוריד והיא אמרה שהיא חייבת כי אני צריכה להיות איתה ב100%, הורידו לי את הגז ואומרים לי להתחיל ללחוץ כשיש לי ציר, אני לוחצת ולוחצת ומרגישה ששום דבר לא מתקדם, הדופק בינתיים יורד עוד ומשנים לי תנוחה לשכיבה על הצד, וגם אז לא מתקדם, אומרים לי לשבת בכריעה על המיטה ואומרים לי ללחוץ הכי חזק ושוב לא עוזר, הדופק יורד ויורד ומגיע ל50 אומרים לי שאני אצטרך ואקום ואני ממש מתנגדת לזה ולא רוצה ואומרים לי כמה פעמים שחייב להוציא אותו כבר ולא רציתי כי אצטרך לעשות חתך יזום ורציתי ממש בלי קרעים, בסוף אמרו לי שזה או ואקום או ניתוח חירום אז הסכמתי ועשו לי הרדמה מקומית וחתך יזום וחיברו את הוואקום ואחרי כמה לחיצות התינוקי המושלם שלי יצא במשקל 3.600 וכרוך סביב צווארו חבל הטבור שבגללו התינוק היה במצוקה ולא הצליח לעזור לי בלחיצות. בקיצור מודה לה' שאני אחרי ועם כל הכאבים והסבל שעברתי זאת זכורה לי כחוויה ממש מדהימה ומצחיקה בלי אפידורל וגאה בעצמי ברמות! תודה לבעלי המושלם שהיה איתי ותמך ועזר ובלעדיו לא הייתי יכולה לעשות זאת ותודה לדולה שלי ולאמא שלי שהיו איתי גם בלידה והיו חלק גדול שגרמו לקסם הזה לקרות