אני פה אם בא לך

אז מאיפה להתחיל? כל החיים שלי ירדו עלי והשוו ביני לבין הבת דודה שלי שאני גדולה ממנה ב8 שנים. ושהיא יותר טובה ויותר ויותר ממני בהכל. וכשהייתי בהריון שאלתי את אמא שלה שאם היא מסכימה לה בכלל שחבר שלה ישן אצלם ולהיפך ואם היא שומרת על עצמה ואז עקצו אותי ואמרו לי שהיא לא מתכננת להכנס להריון כמוני. ואני עם הבן זוג שלי כבר כמעט 8 שנים ומאורסים כמעט שנה. אז הסכמנו להשאיר את ההריון. קיבלנו תינוקת מהממת. ביטלתי מפגש איתן כי לא יכולתי לארח ואח של דודה שלי הגיע ל20 דקות ונסע. עשו לי על זה סצנות שלמה הוא כן והן לא. ואז המשיכו לריב איתי ולנסות לעצבן ואני התעלמתי מהן. ואז היום בעלי עקץ את הבת של דודה שלי אמר לה את לא באה אלינו לדרום כי את שואלת את אמא שלך? על מי את עובדת ? להזדיין את גם שואלת אותה ? ואז אחרי שניה הבין מה אמר לה. התנצל על המשפט האחרון. היא עשתה סצנות ובכתה לאמא שלה ואז אמא שלה אמרה לי שהיא לא רוצה שנדבר איתה וכו וכו. אבל שזה הפוך שזה אלי, הן יורדות לי על החיים

שני המשפחות שלי משני הצדדים לא סובלות אותי מהצד של אמא שלי ז"ל כי אני לא דתייה כמוהן. ומהצד של אמא שלי כי אני לא שותקת יותר על זה שיורדים עלי. וחסמתי את שתיהן. ונמאס לי וגם

וגם אחרי הלידה היה לי קצת קשה לשמור על קשר עם חברה ספציפית, כי היא תמיד משחקת אותה "הקורבן" ושרק לה קשה וכו' ונמאס לי גם לי קשה. נכון בעלי לא במילואים אבל זה לא אותו הדבר וזה לא אותו קושי אבל לא משןוה בין החיים שלי לחיים שלה. נמאס לי שהמשפחה שלי פשוט דוחים אןתי כאילו אני הברווזון המכוער.