כל פעם כשאני ובעלי רבים הוא מאיים שיעיף אותי מהבית יחד עם התינוקת, אומר שהוא משלם על הכל (כשבתאכלס הוא משלם רק שכד ואני את כל השאר) אני כבר לא מתרגשת אבל מצד שני אפשר לראות שזה נהיה משהו שכל שבוע קורה. מצד אחד אני רוצה לעוף, אני רוצה ללכת אני חודשיים אחרי לידה ואני מבינה שאני סובלת עוד כשהייתי בהריון מהחודש הראשון קיבלתי חרא של יחס כאילו אני עשיתי לו משהו כאילו אני אשמה שאני בהריון ואני צריכה להתבייש בעצמי עוד בהריון הוא דאג להראות ולהזכיר לי שהוא לא נמשך אליי בגלל הבטן זה מגעיל אותו ועכשיו כשההריון מאחוריי הדברים לא השתפרו לא משנה כמה אנסה לדבר איתו זה לא מוביל לשום מקום אני מתגעגעת לגבר שהתחתנתי איתו - הוא היה גנטלמן, עדין וככ דאג לי מבחינה נפשית ופיזית הוא תמיד הזכיר לי (פעם) שיש לי מקום לפרוק עכשיו? אם אני מנסה לדבר איתו זה תמיד ״הבכי שלך לא מעניין אותי״ ״לא אכפת לי״ וזה כואב זה פשוט כואב. אני מאז ההריון הולכת בתחושה שאני פשוט כלום ושום דבר אני לא מסוגלת להסתכל על עצמי במראה מרוב שאני כל כך שבורה מבפנים אין לי למי לפרוק פשוט ניסיתי לדבר על זה עם אמא שלי ואחותי אבל מבחינתן שלום בית זה הדבר הכי חשוב אין לי לאן ללכת פשוט אז אני תקועה איתו. מכירות מקום שאפשר לפרוק/לדבר באזור המרכז/דרום? אני כבר לא יכולה יותר