בנות אני חייבת לפרוק קצת וזה יהיה ארוך אני פשוט לא מצליחה להתחבר לחמותי. אני מרגישה כבר שכל מפגש איתה שואב ממני אנרגיות שאני נשארת מרוקנת. בתחילת ההריון הייתי עייפה כל הזמן, נרדמתי בספה שלה והיא בהיסטריה העירה אותי לא להירדם. הייתי מצוננת שבועיים והיא הטיפה לי לאכול ג׳ינג׳ר ולימון ואני לא מחלימה כי אני לא אוכלת פ**קינג ג׳ינג׳ר שאגב עושה לי צרבות ובכל זאת דאגתי לעצמי היא פריקית של בריאות בקטע שממש מוזר לי (לא מקלפת ביצים בשביל סידן) והיא כל הזמן עוקצת אותי שאני לא שומרת על התזונה שלי כי אני מאפשרת לעצמי שוקולד ואז בעלי מסתכל על כל חטיף ושוקולד שאני אוכלת. אני כרגע מחלימה מניתוח (מחלקת נשים ואסור לגברים להישאר לישון) והיא נעלבה שקראתי לאמא שלי לישון איתי ולא לה, שהעדפתי שאמא שלי תיסע שעה וחצי לבית חולים במקום שהיא תבוא ברבע שעה נסיעה. מצד אחד היא מאוד מנסה להתקרב, מצד שני היא כל השמן שופטת אותי ועוקצת אותי, יש לה משפטים של ״בטח אכלת המון שוקולד היום״ כי מתישהו אמרתי שאני אוהבת לפתוח את הבוקר עם קפה ועוגיית שוקולד. או למשל לבעלי ״היא בטח לא הכינה לך כלום לאכול״ כשהמקרר שלי תמיד מפוצץ באוכל מבושל ומזין!! אני פשוט מרגישה שהיא מרוקנת אותי וכל שיחה איתה זה שיחת בירור אצל הבוס בעלי לא מודע לזה בכלל, רואה רק את הכוונות הטובות שלה