לא אוהבת להיות מאלה שכותבות כדי ללכלך על הבעל, אבל אני כבר מוצפת. חייבת לדעת אם זה בגלל ההורמונים ואם זה יעבור אחרי הלידה. בעלי לא עוזר לי בכלום ולפעמים אני מרגישה שאני קורסת וזה עוד לפני שהילד נולד. אני נשואה כמעט שנתיים וחצי ואני לא רואה שהוא מוכן לתת יד בדברים... למשל כשאני ממש כאובה הוא אומר לי לנוח אבל הוא לא יקח יוזמה לעזור לסדר או משהו... אני בחודש תשיעי, במעבר לידה ובשבוע שעבר נאלצתי לשקל אפילו לאמא שלי שהוא נשאר איתי לעזור לי באריזות כדי שהיא לא תבוא לעזור לי בעצמה (יש לה 6 פריצות דיסק ופיברומילגיה, לא חושבת שהיא זאת שצריכה לבוא לעזור ...). זה כבר הרבה מעבר לעזרה, לפעמים מרגיש לי שאהבה שלנו היא חד צדדית... אני אוהבת אותו ברמות , לא יודעת למה אפילו... פשוט אוהבת אותו. משתדלת להיות בול כמו שמלדמים בשיעורים של השלום בית , לכבד אותו, להראות לו שהוא המילה האחרונה, שידע שאני מקום מפלט שלו וכו. ואני באמת חושבת שאני עושה את זה טוב, אבל מרגישה שזה פשוט חד צדדי. כדי לקבל חיבוק ממנו אני צריכה להחתנן, שלא נדבר על נשיקה ... מציינת שאנחנו גם ציבור שומרתורה ומצוות ובעלי שומר עיניים, אני יודעת שהוא לא מחפש דברים בחוץ... מנסה להבין אם זה משהו שככה בגלל ההריון, האם זאת אני? לא יודעת כבר, רק רציתי לשחרר. בבקשה לא לכתוב דברים רעים עליו, זה עדיין בעלי ואני אוהבת אותו מאוד ולא מוכנה שמישהו יגיד עליו דברים רעים. סהכ רציתי לפרוק😵‍💫