שבוע 31+0 אתמול בלילה הרגשתי לחצים בבטן ורציתי להתפנות למיון ומשום מה בעלי נורא מנסה לשדר 'רוגע' ובתאכלס יוצא לו הכי לחוץ שבעולם וזה בא לידי ביטוי בקרירות לנושא הזה במיוחד בהיריון וכשראיתי כך ישר צילצלתי לאמא שלי ואמרתי לה שאני מרגישה לא טוב כי ככה זה ישר רצים לאמא ההורים שלי מין הסתם נלחצו ולא מספיק שסבתא שלי חולה עוד בעלי הרים את הקול ואמר להם "אין צורך להילחץ' ועוד כאלה משפטים שבתאכלס הוא עושה את ההפך לבית הגיעו מתנדבים של מדא ומפה לשם הם לא רופאים אבל טיפלו בי והכל ושמתי לב שהם סוג של מנסים לשכנע אותי שקודם לראות רופא והוא יחליט מה לעשות איתי.. מפה לשם הזמן נמרח וכבר לא היה קבלת קהל אחרי השעה 22:00 הייתי נורא עצבנית אבל ניסיתי לשמור על איפוק בסוף הגענו למיון וניסיתי "לשדר עסקים כרגיל" היו לי בדיקות ממש לא נעימות עקב חשד להתפתחות מוקדמת של לידה כמו צירים בשפע וצוואר רחם קצר ולבסוף התחלתי לבכות והוא לא הבין למה... כבר לא יכולתי לראות אותו מרוב העצבים והסיטואציה הלא נעימה של הבדיקות כרגע אני באישפוז ורציתי לכתוב פה אז שלחתי אותו להביא לי משו לאכול בשביל שלא יתחיל לחקור אותי בשאלות של מה אני כותבת פה.. רציתי קצת שקט... ואני באמת לא מבינה מה הקטע של גברים לעזאזל באמת ששוקלת שלא יבוא איתי לחדר לידה אוףףףף