אני גמורה, יש לי מלא תופעות לוואי עכשיו התחלתי ממש לסבול מהבחילות האלה והקאתי גם. לא מתפקדת כל היום מה עושים? אני רק בשבוע 6

שבוע 10 עם תאבון של 10 אנשים 😅 עובדת משמרות של 10-12 שעות ביום,יש לי הפסקה אחת ביום כל 3 שעות הבטן שלי מקרקרת ומתחילה לכאוב מאוד נהיית קשה וקשה לי לתפקד. אני יודעת שזה לא הגיוני שככה אני רעבה כי לא עבר הרבה זמן.. לא ספרתי עדיין בעבודה ולא כל כך רוצה כרגע לספר. איך אני שורדת? איך אתן אוכלות בעבודה?

✨ טיפ קטן ממני אליכם ✨ 🔹 *ימים נוראים שעלולים להסתיר בתוכם רגעים נוראים...* 🔹 כל שנה, מיד אחרי הימים הנוראים, אנחנו שומעים את הסיפורים הקשים: ילדים שחוו דווקא ברגעים הללו - רגעים נוראיים של פגיעה וניצול. בתוך האווירה הקדושה, עם התפילות וההתעלות, היו מי שניצלו את הקרבה, את החוסר בהשגחה, ואת חוסר המודעות של הילדים כדי לפגוע בהם. חשוב להבין, לא מדובר על “פדופיל עם קרניים וזנב” שמסתתר ליד בית הכנסת. ברוב המקרים זה מישהו קרוב: נער מתבגר, שכן נחמד, חבר בוגר מהקהילה, אפילו גבאי. במקרים רבים, מדובר בבני נוער שנמצאים בעצמם בתקופה מאתגרת - שמוצאים סביב ההתקהלות הרבה הזדמנויות לרוב, ללא הערכה לגבי מידת הנזק שהם עלולים לגרום. לאידך, אנחנו כן רוצים להביא את הילדים לבית הכנסת: ❓ההורים שניהם בבית הכנסת ואין איפה להשאיר את הילדים. ❓כדי להקל על האמא שלא תישאר לבד איתם בבית שעות ארוכות. ❓כדי לאפשר להם לטעום מהאווירה הרוחנית, מהשופר ומהתפילה. אך אנו מתקשים לפקח עליהם בכל רגע, בבית הכנסת יש הרבה אנשים, הרבה תנועה, הרבה רגעים שבהם אנחנו שקועים בתפילה והעין לא תמיד רואה. אז מה עושים? איך משלבים את שני הצרכים? התשובה: *כללי מוגנות ברורים מראש!* דווקא שם חשוב לחדד עם הילדים כמה כללים פשוטים וברורים: 📌 שירותים רק בליווי ובידיעת אבא/אמא - *לא הולכים בשום אופן לבד.* 📌 לא הולכים לשום מקום עם אף אחד - לא עם חבר, לא עם שכן, לא עם “מישהו שמכיר את אבא”. *תמיד לשאול ולקבל אישור.* 📌 לא מקבלים ממתקים או סוכריות - לא מאנשים זרים וגם לא ממכרים בקהילה. *רק אם אחד ההורים רואה ומאשר בזמן אמת.* 📌 שיחה לא ראויה או תחושה לא נעימה - אם מישהו מדבר איתנו על נושאים שלא מתאימים, או שיש משהו שמרגיש לא טוב בלב - *משתפים מיד את אבא/אמא.* *לא מתביישים ולא שותקים* 📌 נגישות מלאה - הילד צריך לדעת שגם אם אבא או אמא נמצאים באמצע התפילה, אני קודם הורה ואני זמין אליו *אם הוא ניגש ופונה אלי לעזרה - אני עוצר מיד, מקשיב ומגיב.* ולנו כהורים יש עוד כלל לא פחות חשוב: 📌 *פקחו עיניים* ואל תעשו "ראש קטן" - אל תגידו לעצמכם "לילד שלי זה לא יקרה". אל תתעלמו במחשבה ילדותית שזה תמיד קורה למישהו אחר. דווקא אנחנו צריכים להיות ערניים, לשים לב, לפקוח עיניים ולגלות אחריות. כי אחת התפילות שלנו היא שהילדים שלנו יצאו מהחג הקרב ובא - שמחים, טהורים, ומוגנים. ✨ שנה טובה ומוגנת לכולנו ✨ נכתב ע"י דובי ברוד, מרצה למוגנות, מטפל בנוער ומנחה הורים.