איך הולכת הפרוצדורה עם אגודת אפרת ? היא מערבת רווחה ?

בנות שבוע 8+4 אין לי כוח לכלום אין לי חשק לנקות את הבית פשוט הגוף מרוסק מיגרנות מטורפות וכאבי בטן מטורפים עצירויות פשוט סובלת נורמלקס עזר לי טיפה מה עושים

בגיל שנה כבר אמרו אצלכן מילים כלשהן?

שבוע 10. בלחץ.. שבוע שעבר הקאתי בבוקר פעמיים כמו רפלקסי הקאות וגם אחרי צהריים כבר כמה ימים שאין לי הקאות אחרי צהרים. איך יכולה לדעת שהכל בסדר? מציינת שאני לוקחת בונג'סטה משבוע 6 בערך בוקר וערב.

בנות מפתח תקווה דחוףף למישהי יש מזרק קלקסן 60 מג להביא לי להיום? נתקעתי בלי :(

היי אהובות, אני ממש אשמח להתייעץ בעיקר עם אמהות שמניקות או הניקו. זה ארוך אז לכל מי שקוראת, תודה מראש. אני אמא ל2 צמודים, בת 1.9 ובן 4 חודשים. אני מניקה את הקטן הנקה בלעדית. אתחיל ואומר שההנקה נורא חשובה לי, נלחמתי המון כדי להצליח להניק ותודה לאל היום הכל קורה בצורה מהממת. התינוק שלי אוהב לינוק ואני נהנית ומתמוגגת לראות אותו יונק ובעיקר גאה בעצמי. אז מה העניין? 1. אני מרגישה שאין אותי. אבל באמת אין אותי. אני מתקלחת 3 דקות, אני יוצאת לאימון וכל האימון אני במצפון שבעלי שם בכאוס מוחלט. 2. אני מרגישה שהילדה מקנאה מאוד ויש לזה התבטאויות רגשיות קיצוניות שאי אפשר לפספס שזה בגלל התינוק וזה שהוא כל הזמן כמעט עליי. לא משנה כמה אני מנסה להיות רק איתה ברגעים שהוא לא יונק זה עדיין לא מספיק. 3. בעלי ואני לא יכולים לצאת ולא יכולים לעשות שום דבר זוגי כי התינוקי דורש לינוק המון, הולך לישון מאוד מאוחר בלילה כי הוא יונק בערב המון. 4. בעלי מפציר בי כל הזמן להפסיק, בכל מיני סיטואציות כשקשה לנו. אומר שזה כבר נהיה קשה מידי והילד תלותי רק בי, שהוא כל היום רוצה ציצי ואף אחד לא מצליח להסתדר איתו. הוא פחות מבין את החשיבות של זה ממני. 5. אני מתגעגעת לגוף הקודם שלי, אני לא מצליחה לשנות שום דבר במהלך ההנקה, צריכה לאכול יותר מבדרך כלל ולכן סובלת מעודף משקל, אני לא יכולה לחזור להרגלי אכילה קודמים שסייעו לי לפני כן כמו למשל לאכול בשעות מסוימות ולצרוך פחות קלוריות ובקיצור אני מתוסכלת וחסרת בטחון רוב הזמן מהגוף שלי. 6. הקטן סרבן בקבוקים (ומוצצים), אז לצאת בלעדיו זה כמעט בלתי אפשרי. 7. אני חוששת מרגע הגמילה בהמשך. חשבתי להניק אותו לפחות עד גיל שנה ועם איך שזה נראה עכשיו לא אצליח לגמול. 8. אני בעצמי נורא מחוברת להנקה, זה איפה שהוא ממלא אותי באושר. אני מסתכלת עליו תוך כדי ונמסה. אז גם זה כשלעצמו מפחיד אותי. מה הייתן עושות? המחשבה להפסיק הורגת אותי, אני עדיין לא בשלה להפסיק ובניתי על להמשיך הרבה יותר. מצד שני באמת שזו התקופה הכי קשה בחיים שלי. אני מרגישה שאני לא מצליחה לתמרן כבר