וואי מבינה לליבך כל כך אני עכשיו חודשיים וחצי אחרי ועדיין עולה לי תסכול כזה מידי פעם על שהפסקתי כל כך מוקדם.... תנסי עוד קצת אבל אל תהרגי את עצמך כמה שאת יכולה בהצלחה

מרגישה כאילו אני כתבתי,ילדתי בזירוז בגלל רעלת הריון בהפתעה גמורה לגמרי בשבוע 39 חשבתי באה לביקורת רגילה במרכז בריאות האיזה מפה לשם הפניה למיון,במהלך הלידה האטות בדופק,עלה לי החום ל38+,הראש לא ירד למרות שהגעתי לפתיחה מלאה וכבר הייתי מלא זמן עם ירידת מים אז נכנסתי לקיסרי חירום קשה פיצוצים שאפילו בהתחלה הרגשתי איך חותכים אותי,סיוט סיוט סיוט!אחרי זה לא הצלחתי להתאושש לא נפשית ולא פיזית בקושי שתיתי בקושי אכלתי לא היה תאבון לא היה רצון לכלום חייתי במשך כמעט שבוע על 4 סוגים שונים של אנטיביוטיקה כל כמה שעות בשילוב עם משכחי כאבים,ניסיתי להניק לא הצלחתי ולא הייתה יועצת הנקה וכשהגיעה יועצת הנקה הייתה אחת חרא ממש הכאיבה לי פיצוצים ורק גרמה לי לעוד יותר טראומה,ובמשך כמה ימים פשוט הייתי בלי שינה חצי מעולפת לא שותה ולא אוכלת כמעט וכל פעם שניסיתי להניק הקטנה רק צרחה וצרחה ומרוב דיכאון פשוט הייתי מביאה לה בקבוק נכנעתי מאוד מהר,אחר כך כשהשתחררנו לבית פתאום נהיה לי פיצוץ של חלב הביאו לי משאבה מיד שרה ניסיתי לשאוב ובהתחלה זרם טוב אבל להניק עדיין לא הצלחתי,פשוט לא ידעתי איך לחבר אותה כמו שצריך והיא חיה על שילוב של מטרנה ושליש חלב אם,הדיכאון המשיך המשכתי לא לאכול ולא לשתות ורק לבכות ולבכות כי הרגשתי כמו האמא הכי חרא בעולם שלא מצליחה להביא לילד שלה חלב אם שזה הדבר הכי בריא להם והמשכתי להיאבק בשאיבות האלה והמשכתי לנסות לשאוב בכוח,עד שפשוט אחרי חודש וקצת ויתרתי הבנתי שזה גדול עליי וזה רק מכניס אותי לדיכאון עוד יותר.הקטנה השבוע תהיה כבר בת שמונה חודשים🪬ועד היום מביאה לה מטרנה,להגיד לך שזה לא צורב לי בלב?צורב לי בלב עד היום אבל מה?אני יודעת שעשיתי מה שאני יכולתי בהתחשב בתנאים שהיו לי נלחמתי בזה כמה שאני יכולה,אבל הבריאות הפיזית והנפשית שלי היו חשובים,היא צריכה אמא ששמחה ומתפקדת ומכילה ואוהבת ולא אמא שכמו רובוט בקושי מתפקדת ורק עצבנית ובדיכאון שלא הולך לה.ככה שיכולה לתת לך כמה המלצות,קודם כל תמצאי יועצת הנקה שתוכל לבוא ולעזור לך ולהיות איתך בתהליך ושתוכלי לשאול שאלות כי ברגע שיש לך תמיכה נכונה זה כבר חצי עבודה,דבר שני והכי הכי חשוב תדאגי לאכול ולשתות כמו שצריך!לא יודעת איך חשבתי שאני אוכל להניק כשאני בעצמי לא שותה ולא אוכלת הגוף שלי בקושי מקיים את עצמי אז את התינוקת שלי?קודם דאגה לבריאות שלך ואז זה יעזור עם הבריאות של התינוק. והמלצה אחרונה,זה תנסי לא להיות קשה עם עצמך,כל החוויה של לידה ובעיקר קיסרי חירום היא מאוד מאוד קשה וטראומתית לגוף תחשבי שבקיסרי חותכים 7 שכבות עד שמגיעים לתינוק,7!תחשבי כמה לגוף קשה לקבל את הטראומה הזאת וכמה לוקח לו לחזור לעצמו,לכן אם את מנסה ועושה כל מה שאת יכולה אבל את רואה שזה גוזל ממך את הבריאות הנפשית שלך ורק עושה לך יותר רע תשחררי!נכון שחלב אם זה בריא יותר לתינוק.אבל מה עדיף אמא שסוחטת את עצמה יתר על המידה ועל גבול קריסה נפשית ופיזית שלא תוכל לטפל בתינוק שלה,או תינוק שמקבל תמ"ל(שגם שם יש לו ויטמינים וכל מה שהוא צריך)אבל ביחד עם זה יקבל אמא מאושרת,שתהיה פעילה בחיים שלו ותספק לו את הצרכים שלו בכל רגע שהוא צריך. לפעמים הרצונות שלנו חזקים וחולמים על המון דברים אבל המציאות היא שונה,קשה לקבל את זה אבל בסופו של דבר הכל לטובה,זה לא הופך אותך לאמא רעה ולא אומר שאת לא תצליחי לעשות את זה בעתיד.את אלופה ואת גיבורה ואת אמא מושלמת אז אל תיקחי את הדברים האלה כזה קשה💖את אנושית וכאובה ולגוף יקח זמן לחזור לעצמו תדאגי לעצמך!!💖🪬