תגידו אחרי לידה ראשונה לא ניתן לשים התקן?

שבוע 37+4 מתייעצת עם הרופא לגביי צירים ויציאה לבית החולים. שורה תחתונה: תראי אי אפשר לדעת כלום הכל יכול להיות תודה🙄

פוסט פריקה.. יש כאן בנות כמוני שלא נהנות מההיריון? אני מרגישה חוצפנית לומר שלא רק שאני לא נהנת, אלא פשוט סובלת וממש סופרת את הימים. כל יום שעובר אני אומרת תודה לאל, מחכה כבר לעבור עוד שבוע ועוד שבוע. מרגישה כבר מרוקנת מאנרגיות, מכוחות. אני כבר חודש שביעי והבחילות האלה סחטו לי את הנשמה, השמחת חיים שלי פשוט הלכה והתפוגגה בהיריון הזה. לסבול מבחילות והקאות שבועיים, שלושה, חודש. מילא. אבל כבר שישה חודשים שיום יום אני מרגישה חולה, מסתובבת עם תחושת גועל, יורקת כל היום, לא מצליחה לאכול נורמלי, לא מצליחה גם לקחת את הויטמינים. לא האמנתי שהיריון זה כל כך קשוח. אני מגדירה אותו כתקופה הקשה ביותר בחיי. זה הגיוני שזה ככה? וכאילו מרגישה שאין לי זכות להתלונן, הרי היריון זה דבר מבורך ולא מובן מאליו בכלל. אבל איך אפשר שלא להתלונן כשמעולם לא הרגשתי כל כך רע?