אני חושבת שאם אתם מאוד רוצים את זה תלכו על זה. כל אחד יתן את החלק שלו בבית כמה שהוא יכול ויהיה בסדר בע"ה

אני יכולה לשתף אותך... שאני בת 35, עם ילד בן שנתיים ובעלי עובד 6, 7 ימים בשבוע, משמרות לילה, ובאמת שרוב הזמן אני לבד. אני עובדת גם כך שאני הכי מבינה שהחיים לא פשוטים. יש לי מעט עזרה, אבל באמת שמן הסתם, הכל עליי. אני כן חושבת שצריך להיות מחושבת כלכלית ורגשית! את עושה נכון שאת תוהה וחושבת ומתלבטת גם לי היה מאוד קשה שלב הניו בורן ואני לאאאא מתגעגעת, והתינוק שלי אושפז לאחר לידה וקיבלתי דיכאון של מספר חודשים. מרגישה שכל מה שכתבת רלוונטי ממש להמון נשים. את לא לבד! יחד עם זאת באופן אישי אשתף שלקחתי החלטה מכיוון שאין מה לעשות, הגיל הוא פקטור משמעותי, ולא תמיד הכניסה להריון תבוא בקלות, לכן לצד ההתלבטות גם צריך להגיע להחלטה כלשהי. באופן אישי החלטתי ואני בהריון. להגיד לך שאני לא מתההה מפחד??? שסוףסוף חזרו לי הלילות והנה שוב --- אהיה ערה נון סטופ? חיתולים, צרחות של בכי, שילוב של עבודה ותוך כדי ילד מתוק שכנראה יקח לו זמן להסתגל? אז ציינתי את הקשיים והם שם ויהיו שם. אסור להתעלם מהם. אבל יהיו גם יתרונות, והמשפחה תתרחב ויהיה לילד אח / אחות לחלוק איתה את החיים. קחי אוויר תגיעו להחלטה משותפת קחי בחשבון שכל החששות הם הכי לגיטמיים. ושיש מצב שיהיה קשה, ויש מצב שגם יהיה קל. לראות את כל התמונה, ולדעת....שהשלב הקשוח גם עובר. השנים חולפות מהר.

תדמייני איפה את רוצה לראות את החיים שלך בעוד חמש שנים, עשר שנים ואז תראי האם הרצון והחלום מספיק חזק כדי לעבור את האתגרים בדרך.. נשמע באמת עמוס ולא פשוט