אולי איזה חברה ותיקה טובה להדק איתה את הקשר ולשתף אותה בכל? רק לספר ולדבר זה כבר עוזר ברמות באמת מניסיון אני אומרת

אני מפחדת לשתף מישהו שמידי מכיר את בעלי ואותי כי זה דברים שהיו ממש מזמן והוא כבר ממש רחוק משם ולא רוצה שיזכרו לו את זה אבל לי צף כל הזמן ואני מלקה את עצמי על זה🙊🙊

אולי אני פשוט צריכה לשבת עם עצמי לכתוב בפתקים את כל מה שאני מרגישה ולשלוח פה אבל לא תמיד מגיבים פה לפוסטים ואני צריכה שיעודדו אותי...

יקרה, קודם כל, אני רוצה לומר לך שאת אמיצה מאוד. עצם זה ששיתפת וכתבת את מה שאת מרגישה זו כבר התחלה משמעותית. זה מראה שאת מחפשת דרך להרגיש טוב יותר ושאת יודעת שמגיע לך להרגיש טוב יותר. אני מבינה כמה קשה זה להרגיש ככה, במיוחד כשיש לך משפחה שאת אוהבת ובעל תומך, ואת עדיין חשה ריקנות ועייפות שאין להן הסבר ברור. התחושות האלה שאת מתארת נשמעות כמו דיכאון אחרי לידה, שהוא הרבה יותר נפוץ ממה שנדמה לרובנו. זה לא אשמתך, וזה לא אומר שאת חלשה. להפך, את עושה כל כך הרבה—לגדל ילדים, לעבוד, לנהל בית, ועוד בשגרת חיים עמוסה—וזה טבעי מאוד להרגיש מוצפת. גם אם אין לך כרגע אפשרות להגיע למטפלת, יש פתרונות זמינים שיכולים להקל. לפעמים אפילו שיחה חד-פעמית עם יועצת בטלפון (כמו קווי תמיכה שמיועדים לנשים אחרי לידה) יכולה לעשות הבדל עצום. אני ממליצה לנסות למצוא מישהי מקצועית שתקשיבי לך ותעזור לך לפרוק את מה שעל לבך. את לא לבד, יש נשים רבות שעברו תחושות דומות ושיש להן כלים לעזור לך. תני לעצמך רגע לעצור ולנשום. זה בסדר להרגיש שאין לך כוח. זה בסדר להרגיש מוצפת. זה בסדר לקחת רגע לעצמך. את לא חייבת לעשות הכל לבד. אם יש מישהו שיכול לעזור לך בבית או עם הילדים, אפילו לכמה שעות, תני לעצמך את הזמן הזה. את אמא מדהימה, את אישה חזקה, ואת תעברי גם את זה. מגיע לך להרגיש טוב יותר, ואני בטוחה שתמצאי את הדרך לשם. עד אז, תזכרי שאת לא לבד. חיבוק ענק🫂