יפה שלי הכל שאלה של מה הרמה. בכוונה אומרים ילד על ה*רצף* ולא ילד אוטיסט, כי זה רצף כל כך גדול ורחב ויש כל כך הרבה רמות. אני מדברת בתור מורה בחינוך מיוחד, לי בכיתה יש תלמיד שהוא על הרצף, הכיתה היא לא תקשורת אלא לקויות למידה, והוא לא מוצא את עצמו בכיתה, עם החברים, הוא לא מדבר ברור, הוא לא קורא קשה לו מאד לקלוט את התבניתיות של הקריאה, באופן כללי הוא שונה. כשאת אומרת ״הרי זה ילד שמתקשר רגיל לגמרי״ את כנראה מדברת מתוך היכרות עם ילדים בתפקוד מאד גבוה, אבל זה ממש לא כולם ככה, הרבה פעמים הם לא מתקשרים רגיל, הם לא מדברים, הם לא מסתכלים בעיניים, לא מבינים ניואנסים חברתיים, וזה על קצה המזלג. זה עולם מאד מאד רחב

כאמא לילד על הרצף כן הוא שונה, לא, השונות שלו כרגע לא בולטת ואם אני לא מספרת אנשים לא שמים לב, אבל עם הגיל זה דינמי ומשתנה כי התקשורת הופכת מורכבת יותר. כן אני מרגישה בשוני בתקשורת, הוא מדבר והכל בסדר ואפילו התחיל לענות על שאלות (בן שנתיים) אבל הרבה פעמים הוא פשוט חוזר על מילים ועונה מבלי להבין מה המשמעות של מה שאמר. אלא לןמד ״תבנית״. יציאה משגרה קשה לו הרבה יותר מלילד רגיל וזה מאוד משפיע על ההתנהגות והתקשורת שלו ועוד ועוד. אבל אז מה? יש דברים שהילד שלי יותר חזק בהם מילדים נוירוטיפיקלים בני גילו, אז הוא אוטיסט אז מה? ויש ילדים עם קשב וריכוז אז מה? יש קשת מאוד רחבה היום של שונויות כאלה ואחרות, והעולם דווקא נפתח יותר, מכיל יותר, מתעניין יותר, ופחות סטיגמטי, חלק מזה זו חובתנו להיות השליחים שלהם ולהסביר לאנשים ולספר ולהגדיל מודעות. העולם צריך להיות מותאם לכל גווני הקשת ואני מאמינה שלאט לאט זה מתחיל לחלחל ויחלחל עוד ועוד עם הזמן.