כן יש קטע כזה במיוחד לישראלים אני חושבת.. הצורך הזה כל הזמן לומר לאחר מה ואיך צריך לעשות... זה בלתי נסבל אני ממש מבינה אותך.. לפני כמה ימים קפצתח לחברה שלי שהיא רווקה בלי ילדים והייתה אצלה חברה שלה שאני לא מכירה ומעולם לא פגשתי שיש לה תינוק בן שנה.. ביקשתי מחברה שלי להחזיק רגע את התינוק שלי כי רציתי לעשן סיגריה החברה שלה דפקה לי מבט של איזה מן אמא את שאת מעשנת תתביישי לך... אבל לא התייחסתי אני במרפסת עם דלת חצי פתוחה כזה חצי בחוץ חצי בפנים להיות בקשר עין ולבדוק שהכל בסדר והחוצפנחת הזאת נותנת לחברה שלי הוראות איך להחזיק את הילד שלי- "תרימי אותו ככה, תקפלי לו את הרגליים ככה, ככה זה מרגיע אותם" טוב ראיתי שזה לא מפריע לו הוא לא היה נראה לא מרוצה אז שתקתי כי גם לא רציתי לגרום לאווירה לא נעימה ואז הוא התחיל לדבר כזה אה אהאה כאלה אז היא אומרת לה תביאי לו מוצץ קחי תביאי לו פה כבר ממש התעצבנתי ואמרתי לה שלא תביא לו מוצץ ושלא תתן הצעות מה לעשות לילד שלי הייתי ממש מאופקת כי באמת לא רציתי להעליב אותה או את חברה שלי אבל כלכך רציתי להיות תוקפנית אליה ולומר לה שהיא חוצפנית ושתדאג לילד שלה ותעזוב את התינוק שלי אנשים חוצפנים ממש ועוד מישהי שאני לא מכירה!!! מילא חברה או משפחה אבל זרה גמורה?? באיזו זכות אנשים מרגישים בנוח להדחף ולומר את הדעות שלהם גם כשאף אחד לא שאל.. פשוט תגידי בסדר אני יודעת כמה זה מעצבן ואיך זה משפיע כל ההרגשה שלך כאמא.. אבל אל תתני לזה לגעת בך, שיעבור לידך בסופו של יום הם יכולים לדבר עד מחר את אמא של התינוק שלך ואת יודעת הכי טוב בשבילו ואת הולכת לישון איתו ומגדלת אותו ואמא שלו א-מ-א שלו!!! יש יותר מזה? שיתפוצצו עם האמירות המיותרות שלהם הוא שלך ואת עושה למענו את הכי טוב!!!

נשמע שאת עושה את הכי טוב שלך ואת אמא טובה, תתעלמי מרעשי הרקע. את בסדר.