אני ובן הזוג שלי כבר 4.5 שנים ביחד. מתחילת הקשר חווים קושי מסוים בכל הקשור ליחסים מיניים. בהתחלה זה היה קורה בתדירות של כמה פעמים בשבוע ועם הזמן זה ירד וירד עד למצב שזה הפריע לי וקיימתי שיחות. אמרתי לו שזה חסר לי וגם חשוב לקשר שלנו. בכל שיחה הוא אמר שזה ישתנה והוא ישים לב וזה סתם יצא ככה.. המצב לא השתנה וזה קורה פעמיים שלוש בחודש. למרות מאות השיחות שעשיתי לו בנושא. ואנחנו כבר נשואים שנה בהיריון ראשון, בתחילת ההיריון זה לא קרה הרבה כי היו לי המון בחילות וגם פחדתי. מהחודש החמישי ניסינו ועד עכשיו זה קרה אולי 4 פעמים מאז. באותם הפעמים היה לו קשה להיות בעניין משום מה והוא טען שהוא בלחץ בגלל העובר. זה היה לי מוזר .בזמן האחרון יצא שהיינו ביחד בבית בסלון, הוא אמר אני הולך למיטה לשכב קצת, שנכנסתי לחדר ראיתי שהוא נלחץ כזה מתנהג מוזר וסוגר הכול בפלאפון, זה קרה כמה פעמים. היום באתי קיימתי איתו שיחה ושאלתי אם זה מה שהוא עושה והוא לא הכחיש אבל אמר לא בתדירות. הסברתי לו שזה פוגע ומזלזל בי כי זה בא על חשבון הקשר שלנו. הוא לא יוזם ואת הצורך הזה הוא ממלא במקום אחר, עכשיו אנחנו לא מדברים ביקשתי זמן ממנו. אני מאוכזבת ממנו, קצת נגעלת ולא מסוגלת לחשוב שהוא מעדיף את הדבר הזה על פניי. מרגישה דחויה ומרגישה מאוד רע. הוא התחרט התנצל אבל אין לזה ערך עבורי. מה כדאי לעשות כדי להציל את הקשר שלנו?

כמה עלה לכם בערך הוצאות עבור תינוק ? תמל טיטולים וכל זה, ובאיזה שלב הכנסתן למסגרת? חופשת לידה 3 חודשים או חצי שנה?

בנות איזה הזוי! בשבוע 7 הייתה לי בטן של הורמונים יפה היום קמתי ואני שבוע 8+4 והנפיחות ירדה..אין בטן הגיוני?

שבוע 38 הגיוני שבכל פעם שאני אוכלת ארוחה אני נכנסת לשירותים - צואה רגילה לא שילשול

מישהי מבינה בתשובה של הבדיקה ?

איך הזוגיות שלכם עם הבעל אחרי שנולד לכן ילד/ים? אני ובעלי מגיל צעיר ממש ביחד, תמיד הזוגיות שלו היתה סוג של מודל להערצה, לא היינו רבים תמיד מסתדרים תמיד הכל היה מושלם. זוגיות חזקה מלאה בתשוקה ואהבה מטורפת. אחרי שילדתי לפני שנה הכל השתנה. חיבקתי את זה בהתחלה וגם ידעתי שהשנה הראשונה הכי קשה.. אבל אנחנו לא קמים מזה.. אין שבוע שעובר בלי ריב, ואם לא ריב מלא עקיצות והרגשה שעוד שניה החוט נקרע והינה ריב, וגם שלא בריב אין תשוקה אפילו בעלי לא יוזם כבר יחסים וגם אם אני יוזמת אז לפעמים אפילו לא באלו שזה הכי לא אופייני , אז אולי פעם בשבוע אנחנו מקיימים, ומה שהכי כואב לי שאני בת להורים גרושים שבחיים לא ראיתי את ההורים שלי אוהבים והייתי ערה למודל זוגיות שקרי, עד היום אני מתקשה להאמין שבאמת אפשר לאהוב ולהישאר זוג יונים אחרי 20,30 שנות זוגיות, ועכשיו איך שהמצב בנינו זה עוד יותר מדאיג אותי ואני תוהה לעצמי איך נשרוד ככה.