היי, נשואה על הנייר ופרודה כבר בערך שנתיים/שנתיים וחצי, הבעל לא נותן לי להתגרש וכל פעם דחה את זה פעם אחת לטובת הילדים פעם אחת כי אין כסף (לא עבדתי אז זה היה אמור להיות עליו הפגישה הראשונה) וכו וכו, אנחנו חיים בנפרד בחודש הבא כבר אתחיל את התהליך כי עד עכשיו לא עבדתי ורק חודש הבא משכורת ראשונה אז לא אצטרך להיות תלויה בו! כבר הרבה שנים הייתי צמאה לאהבה ממנו ובכלל שיהיה לי דמות גברית ואבהית בבית תמיד ניסיתי איתו אבל לא צלח כי לא היה נלחם עליי היה יוצא מהבית וחוזר בשעות הבוקר לא הפסיק לבגוד בי כמה וכמה פעמים וגיליתי את זה לאחר חצי שנה וסלחתי למען השלום בית אמר שלא יקרה יותר וכי באמת אהבתי אותו אבל מהר מאוד אחרי שבועים היה חוזר לאותו החרא, וכבר הבנתי שאין דרך חזרה לנישואים האלה ואין לי מה להציל יותר אז הרמתי ידיים . אני כבר בנויה לאהבה חדשה אני במקום שלם עשיתי תהליך עם עצמי ועדיין עושה, אני לא מדברת ולא דיברתי עם אף גבר בכל השנים האלה כי מבחינתי אני עדיין נקראת אשת איש וזאת בגידה לכל דבר! למרות שהוא כרגע בזמן שאנחנו פרודים שותה מבלה ומז**ן, יש לי פניות מגברים אבל דוחה את כולם ומתעלמת ולהגיד את האמת ? מתה לענות לדבר/להכיר אבל ממש מפחדת מבורא עולם אז מחכה להתגרש ואז להיות באמת חופשיה להכיר ולדבר!!! השאלה שלי היא כזאת, אם רק אדבר/ אכיר גבר זאת בגידה? הוא מבחינתו לא מעניין אותו הוא בעולם משלו ואני משלי ואנחנו באמת רק נשואים על הנייר!! בתאכלס הוא שוכב עם בחורה כל שבוע אז בטח שלא יהיה מעניין אותו ןהאמת גם לא אכפת לי מה הוא עושה כבר השלמתי באותה התקופה שהוא בחיים לא יהיה הגבר רק שלי שיגע רק בי ויסתכל רק עליי, אז כשאנחנו פרודים? בכלל לא. וזה עצוב. מבחינה הלכתית זאת בגידה אם אדבר?