מאז הלידה השנייה (חודש ועוד ילד בן 2.8 בבית) היחסים שלי ושל בעלי מ ז ע ז ע י ם בגללי. אני מודה. אני פשוט מתייחסת אליו מזעזע. כל הזמן אני בלחץ והיסטריה הוא יוצא כל בוקר לעבודה חוזר בעיקר בשיא המקלחות והכאוס אני לא ישנה בלילות אני מניקה ותוך כדי מתמודד עם הגדול שחווה גם את העניין של אחות חדשה וגם את הגיל המאתגר הזה אבל שום דבר לא יכול להצדיק את הרעל שיוצא לי על בעלי ובאמת מהרגע שהוא נכנס הביתה הוא רק מנסה להיות חמוד ולעזור לי ואני שוברת אותו אני לא מצליחה לצאת מהלופ הזה שנכנסתי אליו וגם לי ולבעלי כבר היו שיחות על העניין ואין אני פשוט לא מצליחה… וההודעה הזאת באמת כמו סכין ללב אני מפרקת אותו לחתיכות הוא בן אדם כזה טוב, בעל טוב, אבא טוב ואני רומסת לו את הנשמה