היי איך המובייל מומלץ?

הזוגיות נהיית ממש גרועה אחרי הלידה של התינוק שלנו ההריון היה אוטופי ומושלם ועכשיו כבר יותר מחודשיים ככה... לא משנה מה אני עושה זה לא טוב בשבילו אני כבר חודשיים בוכה בלי הפסקה הוא לא רואה אותי הוא לא מבין אותי לא אכפת לו מהמצב הנפשי שלי אני יושבת להניק את התינוק ובוכה ונשבר לי הלב שהתינוק שלי רואה אותי ככה הוא לא אשם והוא מתחיל להכנס ללחץ כשיש צעקות בבית והוא מרגיש אותי ואת האנרגיה המחורבנת הזאת... אני כל יום מכינה לו לאכול, שבוע אחרי הניתוח הקיסרי שעברתי כבר בישלתי והכנתי אוכל גם כשאני מנסה לעשות משהו נחמד נניח אתמול מזגתי לנו כוס יין אחרי שהתינוק נרדם, ישבנו קצת במרפסת והוא בטלפון... שאלתי אותו אם הוא נכנס כשסיימתי את הכוס יין, אמר כן אני מעשן סיגריה ובא, ישב בחוץ לפחות שעתיים ולקח את הבקבוק סיים אותו שתה לבד במרפסת עישן סיגריות בלי הפסקה והיה בטלפון ... 😭😔 לפני שבוע רבנו פיצוצים ויצאתי כם בתינוק סיבוב לקניון קצת להתאוורר, קניתי לו כמה מתנות כלום לא עוזר כלום לא משנה כמה אני מדברת איתו וכמה אני מנסה להסביר לו... הוא בשלו אני לא בקשר טוב עם המשפחה שלי, אמא שלי רק מחכה לסיטואציות כאלו כדי לשמוח לאיד ולומר "אמרתי לך" לא משנה על מה... ואני לא כלכך מרגישה בנוח להתחיל "ליפול" עם הבעיות שלי על חברות שלי, לכל אחת יש את החיים שלה והבעיות שלה וגם אני לא אוהבת לדבר על הבעיות שלי עם אנשים באופן כללי... מרגישה כלכך כלכך כלכך לבד וכואב לי על התינוק שלי כלכך שהוא כנראה יגדל לבית מפורק, אני בת להורים גרושים שממש לא בטוב וכל החיים במלחמות אגו אחד עם השני ורק מלכלכים אחד על השני איתי ועם אחי הקטן פשוט רע לי באמת... רע לי ממש הוא כל הזמן מפרש את המילים שלי בצורה שנוחה לו... הוא כל היום במחשב או בטלפון או ישן (הוא עובד מהבית) רק אני עם התינוק, רק אני מתעוררת אליו כי אני מניקה וגם כשהייתי שואבת הוא לא רוצה להאכיל אותו בטענה שהוא לא עושה את זה טוב, ושהוא פולט עליו אחהכ, גם כשניסיתי ללמד אותו ולתמוך בו ולעודד אותו שהוא עושה הכל כמו שצריך והכל בסדר... הוא אלים כלפיי בצעקות שלו, יש מחשבה שצעקות זאת לא אלימות אבל זה כן, במיוחד שהוא יודע שזה עושה לי טריגר כי באתי מבית מאוד אלים והייתי ילדה מוכה המון שנים לאמא מתעללת פיזית ונפשית עכשיו הפטמות שלי פצועות, יש לי פטמות הפוכות אז אני נלחמת ומניקה עם פטמת סיליקון ובהנקה האחרונה לפנות בוקר התינוק התחיל לבכות והוצאתי אץ הפטמה מהפה שלו וכל הפטמה מלאה בדם כי היא פצועה וכואבת אז בבוקר ניסיתי להעיר אותו כדי שיאכיל אותו בהקבוק ואני אנסה לישון כמה שעות (הוא ישן לילות שלמים בחדר ואנחנו בסלון כדי שלא נפריע לו, אני כבר חודשיים+ ישנה בסלון לבד עם התינוק), כי כואב לי ואני עייפה ואני מתוסכלת מכלכך הרבה כבר שאני מרגישה שאני קורסת נפשית ובמקום להיות בן זוג תומך ולקום- כי הוא לא קם בכלל אולי בקושי 4 פעמים כל החודשיים האלו, הוא התחיל לצרוח עליי לעזוב אותו ושהוא ישן, והתחלנו לריב ממש פתחתי לו את התריסים ולקחתי את השמיכה ופשוט איבדתי את זה לגמריי הוא פשוט הלך ונעל את עצמו בחדר אורחים והלך לישון הוא פשוט אלים בכלכך הרבה צורות (לא פיסית) אני חיה בטרור ריגשי ומבחינתו הוא 100% הוא המפרנס העיקרי בבית מבחינתו הוא עושה את כל העבודה הקשה... עכשיו אני בע"ה מתחילה לעבוד בעבודה צדדית מהבית... הוא לא מעריך אותי ואת העשייה שלי, לא רק, הוא מקטין אותה כלכך וזה כלכך פוגע וכבר דיברנו על זה לא פעם.. כל הזמן זורק הערות כשאני אומרת לו שאני עייפה של "למה מה כבר את עושה? מה כבר עשית היום? טיגנת שניצלים?" ואני נותנת את הלב והנשמה למענו ולמען הבית שלנו למען התינוק שהוא גם שלו!! למען הזוגיות שלנו והוא פשוט לא מעריך ולוקח אותי כמובן מאיליו!! הוא אמר לי היום בזמן המריבה שלעשות איתי ילד זאת הטעות של החיים שלו ושהוא לא רוצה את הילד ונאמרו המון מילים מאוד קשות ואני כבר 3 שעות יושבת בסלון ולא מפסיקה לבכות... דיברנו על זה שקשה לי עם ההנקה כי כואב לי, הוא אומר לי שאני מחוייבת להניק כי אני לא עובדת ואין לי משהו אחר "יותר טוב לעשות" חוץ מלדאוג כרגע לילד... הסברתי לו שהוא טועה ושזאת בחירה שלי אם להניק או לא!! ושאם אני אבחר לא להניק אז זה מה שיקר, בתגובה הוא אומר לי "אין בעיה אם את לא מניקה אז למה אני צריך אותך בעצם? צאי לעבוד תביאי כסף הביתה.... אם את לא מניקה אני גם יכול להביא לו בקבוק" - והוא לא עושה את זה כמו שכבר רשמתי! שאלתי אותו האם הטיפול בילד מתחיל ונגמר בהנקה? הוא אומר לי כן אז שאלתי אותו אז מה אתה בא להגיד? שנשים שלא מניקות לא מטפלות בילד שלהן בעצם?!?! מה זאת האמרה הזאת? החוסר רגישות הזאת?? פשוט סוציופת מי אומר דבר כזה??? אין בי כוחות אני מצד אחד רק רוצה שיעוף מפה מצד שני יש לי אהבה אליו הוא אבא של התינוק שלי אני לא יודעת איך לפעול כבר אני ממש רגע מלהרים ידיים

בייבי סנס (החדש - 8 אם זה משנה) הרמתי את התינוק מהעריסה שלו והוא צפצף רק אחרי חמש דקות שהוא לא היה שם. קרה למישהי?

מה אתן מתכוונות ללהוש אחרי הלידה? בגד של בית חולים? חלוק? כותנת בית?

כלכך מתוסכלת וחייבת לפרוק.. כל חיי הייתי רזה עד כדי שחברות היו אומרות לי בצחוק חצי אמת "בת זונה איזה גוף יש לה". אני אמא ל2.. הראשון ברוך השם בא בקלות והשני עברתי טיפולים שלא בזכותם נקלטתי אלא טבעי.. קיבלתי הורמונים בכדורים ובזריקות. הגדול בן 7 והקטן בן 3.. מאז לא מצליחה לחזור לגוף ולגזרה שלי. עברתי מסע מייגע עד שהשני הגיע וכעת שוב בהריון ברוך השם שייחלתי לו רבות!!! ועוד אחרי הריון כימי.. התפללתי להיקלט ועכשיו מרגישה שאני מתעסקת בטפל.. אבל זה ככ מעסיק אותי ומתסכל ממש. אני חודש ראשון, שבוע 5 אוטוטו, עם בטן נפוחה של חודש שלישי פלוס. כאילו רבאק איך אפשר לא להתעסק בזה כשהנקודת פתיחה שלי בהריון הנוכחי היא בטן שמנה?? מנסה להתמקד בהריון הזה שכלכך ייחלתי לו במשך שנה! לא יודעת איך להירגע מהמחשבות.