34 שעות אחרי לידה רביעית מי לעזאזל קרה לזה "חופשת לידה"!??!?!?! זה משכב לידה/כאב לידה/ מנוחת לידה בשום אופן לא חופשההה😠

דיייי נמאס לי כבר!!! אני ובעלי לא מפסיקים לריב על הנושא הזה לפני חודש כמעט זה הסתיים בגירושים. אז ככה, ילדתי לפני חודשיים, מאז הלידה בעלי מאוד מאוד רכושני. טבעי והגיוני שאני אעזר באמא שלי בהתחלה. וכנראה שזה הפריע לחמותי הקנאית וניפחה לבעלי תשכל. והיה פיצוץ מטורף עם ההורים שלי ובעלי .מאז בעלי עושה הכל כדי שלא אעזר באמא שלי. ההורים שלי גרים בנין לידנו. ולפעמים כשממש קשה לי ולבעלי עם הילד אני אומרת בוא נקרא לאמא שלי וכל פעם מתרץ לי תירוץ לא אל תדאגי אני איתו אני ארגיע אותו ממש מתחמק. לצערי המר בגלל כל הריבים שהיו לנו לפני חודש בנושא אני קצת נמנעת שהילד יבקר את ההורים שלי. היום הילד היה כמה שעות אצל אמא שלי כי הייתי צריכה עזרה עכשיו בעלי אומר מחר הולכים לאמאשלי לא רק ההורים שלך יהנו מימנו. זה צריך להיות שווה בשווה עכשיו אמאשלו גרה רחוק חצי שעה נסיעה ואמא שלי בנין לידנו אז איך באמת אפשר לגרום לזה להיות שווים ? איך למען השם ??? דייי אני כבר מתחרפנת נמאס לי לרוב על זה ופשוט אני כבר עונה לו סבבה מה עושים כדי שזה לא יהפך לריב ??? לא באלי שהנישואים שלי יתפרקו בגלל נושא כזה בבקשה עזרהההה

מי מכן הלכה לקורס הכנה ללידה ועד כמה באמת זה עוזר/מומלץ או סתם חרטה???🤔

אנחנו מהצפון וההורים שלי מאזןר השרון חשבתי לנסוע אליהם ובעלי לא מסכים איתי אומר שאני מגזימה ואין צורך… אין לנו ממד בבית אבל יש מקלט מעבר לכביש (בערך דקה וחצי הליכה) הייתן נוסעות במקומי להורים לבד עכשיו?

משהיא יודעת של אזה מותג הסימן הזה? מופיע לי ההלבשה של אחד הכיסאות לרכב או סלקל ואני לא יודעת של אזה מהם יש לי כמה

בנות אני חייבת לפרוק !! מתנצלת שזה ארוך אני באמת לא יודעת מה לעשות , מבקשת לא לשפוט אם אין משהו מועיל להגיד אז לגלול הלאה באתי לפרוק ולא שישפטו , מודה להבנה 🫶🏻 בעלי מתמודד נפש פוסטראומתי ממקרה שהיה לו בילדות (תקיפה מינית שעבר בגיל 9 משכנו) עם השנים זה היה משהו שנדחק ונדחק עד שהתחתנו והבאנו את הילד הראשון שלנו ואז הכל צף לו בעבר היה לו נסיונות התאבדות בגלל הדיכאון ופוסטראומה שמלווים אותו (במכינה קדם צבאית) כשהתחתנתי לא ידעתי שזה המצב כי בעלי לא היה פתוח ולא סיפר דברים לגבי זה ולא סיפר לי את מחשבות האובדניות שהיו לו לכן המשכתי רגיל הפעם הראשונה שהוא סיפר לי היה כשהייתי בחודש שמיני עם הילד הראשון אבל הוא לא אראה שזה משפיע עליו רק אחרי שהילד היה בן שנה הוא דיבר ואמר לי דברים שלא הייתי מוכנה לשמוע אבל ישבתי והקשבתי כדי שנוכל להתמודד עם זה ביחד וקבעתי לו תור לעו״סית שתטפל בו ויהיה לו עם מי לדבר וקבענו תור לפסיכיאטר .. כרגע אני בהריון שני הריון מתוכנן שהגענו אליו מוכנים כי הוא אמר לי שהוא מרגיש הרבה יותר טוב והוא מטופל והוא רוצה הריון ולכן הסכמנו ביחד שנכנס להריון חשוב לציין שיש לנו ילד בן שנתיים וחצי על הרצף והחלטנו להביא ילד לעולם כי אנחנו היינו מוכנים מכל הבחינות ובשבועיים האחרונים הוא הציף בפני שהכל חוזר לו וגם המחשבות (והוא מטופל פסיכיאטרית והכל היה תקין ) לא יודעת מה קרה שהכל התהפך ככה בהתייעצות עם העוסית שלו , החליטו שהוא צריך להתאשפז בברה״ן לא יודעת איך זה נפל אלי בחיים זה לא קרה לי איתו אני לא מוכנה לזה אני כועסת עליו על עצמי איך נתתי לזה לקרות ואיך בכלל הסכמתי לעוד ילד ברור לי שהוא לא אשם במה שהוא עובר אבל לבוא ולהגיד לי שהכל בסדר והוא מרגיש טוב והוא מטופל ולבטוח בו ככה זה פשוט מרסק אותי כי אני עכשיו עם לבד ובהריון וגם עם ילד בן שנתיים על הרצף תפקוד נמוך וקשה לי אני פשוט לבד ופוחדת מה יהיה בהמשך הוא בעל מדהים שתמיד דואג ותומך אבל הפעם אני פשוט לבד ואין לי כוחות נפשיים להתמודד עם זה לא רוצה לערב איזושהןא גורם כי אני מטופלת דרך הרווחה בגלל המעון שיקומי של הילד לא באלי שיבואו ויחקרו אותי גם ככה קשה לי ואני נותנת את צומת ליבי לילד שלי וכשאני איתו אני לא נותנת לו שום תחושה שלא פחד כי זה משפיע עליו אני פשוט ממשיכה בחיי כרגיל איתו קשה לי עכשיו ואין אף אחד שיתמוך בי כרגע לא רוצה לספר לאמא שלי היא שופטת לא רוצה לספר למשפחה שלי כי הם לא יודעים להקשיב הם יודעים לשפוט ולהגיד לי שאני אשמה בהכל אני פשוט בוכה בשקט בחדר ויוצאת משם כאילו לא קרה כלום זהו פרקתי